"פא הבודהא"[2] הוא העמוק ביותר והוא המדע המיסטי והעל-טבעי ביותר מכל התיאוריות שבעולם. כדי לפתח את התחום הזה יש לערוך שינוי יסודי במנטליות של האדם הרגיל. אחרת, האמת של היקום תישאר לנצח כמיתוס לאנושות ואנשים רגילים ימשיכו תמיד לזחול בגבולות המוגבלים על-ידי בורותם.
מה, אם כן, הוא "פא הבודהא"? האם הוא דת? האם הוא פילוסופיה? זו רק ההבנה של "המלומדים של הבודהיזם שנעשו מודרניים". הם רק לומדים את התיאוריות ולומדים אותן בביקורתיות וכביכול חוקרים אותן כמשהו המשתייך לתחום הפילוסופיה. לאמיתו של דבר, "פא הבודהא" אינו רק החלק הקטן שנרשם בכתבים הבודהיסטיים, שזה רק "פא הבודהא" ברמה ההתחלתית. "פא הבודהא" הוא ראיה חודרת לתוך כל מעמקי המסתורין, החל בחלקיק, במולקולה ועד ליקום, מהקטן ביותר ועד לגדול ביותר, הכולל כל דבר ולא מתעלם מדבר. הוא דיון בתכונה הקוסמית "גֵ’ן-שַן-רֵן"[3] המובאת ברמות שונות בצורות שונות. זה בדיוק מה שאסכולת הטאו מכנה בשם "טאו"[4] ואסכולת הבודהא בשם "פא"[5].
למרות שהמדע האנושי של ימינו מתקדם, הידע הוא רק חלק מהמסתורין של היקום. ברגע שמזכירים תופעה מסוימת בתוך "פא הבודהא", מישהו יאמר: "אנחנו כבר נמצאים עתה בעידן האלקטרוני והמדע הוא די מתקדם, כך שאפילו חלליות נחתו על פלנטות אחרות, ועדיין מתעסקים באמונות טפלות כאלו שעבר זמנן. למעשה כמה שהמחשב יהיה מתקדם, הוא לא משתווה עדיין למוח האנושי, שנשאר עד היום תעלומה שלא פוענחה. למרות שהחלליות טסות רחוק יותר, הן עדיין לא מסוגלות לטוס מחוץ לממד החומרי שבו קיים הגזע האנושי. עם כל הידע של האדם בן זמננו, מה שניתן להכיר באמצעותו הוא רק הקומץ הרדוד והמרוחק למדי מהבנת האמת של היקום. יש אנשים שלא מעזים לפנות לכיוון זה, לא מעזים לגעת, לא מעזים להכיר בעובדת קיומן האובייקטיבי של תופעות, כיוון שאנשים אלה שמרנים מדי ואינם רוצים לשנות את המנטליות המסורתית שלהם. רק "פא הבודהא" מסוגל לגלות את סודות היקום, סודות הזמן-מרחק וסודות גוף-האדם. הוא מסוגל להבדיל באמת בין טוב לרע, בין צדק לעוול וליישר את המעוות, תוך כדי ביטול כל הרעיונות המוטעים.
האידיאולוגיה המובילה את המדע האנושי הנוכחי, במחקר ובפיתוח שלו, מוגבלת אך ורק לתחום העולם החומרי. דרכה היא לחקור תופעה רק לאחר שהיא מוכרת. ואילו כשמדובר בתופעות אובייקטיביות, שקיימות, כאשר הן בלתי נראות לעין ולא ניתן לגעת בהן בממד הזה, למרות שהן משתקפות בממד החומרי שלנו בצורות מוחשיות, לא מעזים לגעת בהן ומתייחסים אליהן כאל תופעות בלתי מזוהות. אנשים עקשנים טוענים בסרבנות ובצורה חסרת כל שחר שמדובר בתופעות טבעיות. ואלו שיש להם כוונות נסתרות, בניגוד למצפונם, נוהגים להדביק תוויות של אמונות טפלות על כולן. ואילו מי שעושה מאמץ קטן לחפש אחרי האמת מתעלם מהן בטענה שהמדע לא מתקדם דיו. אילו היו בני האדם מסוגלים לשנות את המנטליות הקפואה שלהם ולהבין את עצמם ואת היקום מחדש, זה היה מביא אותם לקפיצה משמעותית קדימה. "פא הבודהא" מעניק לאנושות את התובנה המלאה לתוך עולם אינסופי שלא ניתן למדידה. מאז הזמנים הקדומים ביותר, "פא הבודהא" הוא היחיד שמסוגל להסביר בצורה מושלמת וברורה את האנושות, את כל ממדי קיום החומר, את החיים ואת היקום כולו.
[1] לוּן יוּ – דיון, הערה.
[2] פא הבודהא – העקרונות והחוק האוניברסליים; הדרך של היקום.
[3] גֵ'ן-שַן-רֵן – ג'ן – אמת, אמיתיות; שן – רחמים, חמלה, נדיבות; רן – סבלנות, סובלנות, הבלגה, איפוק.
[4] טאו – 1. ידוע גם כ"דאו", מונח טאואיסטי ל"דרך הטבע והיקום"; 2. ישות מוארת שהשיגה את הטאו הזה.
[5] פא – חוקים ועקרונות של אסכולת הבודהא.