הרצאה תשיעית

צ’יגונג והתעמלות

ברמה הממוצעת אנשים נוטים להתייחס לצ’יגונג כקשור במישרין להתעמלות. מובן שברמה נמוכה צ’יגונג ותרגילי התעמלות הם אותו דבר במובן של השגת גוף בריא, אבל שיטות התרגול הספציפיות שלו והדרכים שהוא מאמץ שונות בהרבה מתרגילי ההתעמלות. כדי להשיג גוף בריא באמצעות תרגילי התעמלות, על האדם להגדיל את כמות התרגילים ולהגביר את האימונים. ואילו תרגול הצ’יגונג הוא בדיוק ההפך. הוא לא דורש מהאדם לזוז. אם יש אי אילו תנועות, הן עדינות, איטיות ומלוטשות. הן אפילו ללא תנועה ודוממות. זה שונה מאוד מתרגילי התעמלות במובן של צורת התרגול. מנקודת מבט גבוהה, צ’יגונג לא מוגבל רק לריפוי מחלות ושמירה על כושר. הוא כולל דברים מרמות גבוהות ותוכן עמוק יותר. צ’יגונג אינו הדברים המועטים האלה ברמה של האנשים הרגילים. הוא על-טבעי ויש לו ביטויים שונים ברמות שונות. הוא דבר כזה שעובר בהרבה את האנשים הרגילים.

בהתייחס למהות התרגול, הם גם כן שונים מאוד. כדי להתאים את הגוף לרמה המודרנית הזו של התחרות ולעמוד בקריטריון שלה, האתלט, במיוחד האתלט  של היום, נדרש להגביר את כמות התרגילים. לכן הוא צריך תמיד לשמור על גופו בכושר מרבי. בשביל להשיג את המטרה הזו, האדם צריך להגדיל את כמות התרגילים, כדי לגרום לדם לזרום בגוף בצורה מקסימלית, כדי להגביר את חילוף החומרים שישמור על הגוף במצב עולה. מדוע צריך להגביר את חילוף החומרים? זה בגלל שגופו של האתלט צריך תמיד להיות במצב תחרותי מרבי. הגוף האנושי מורכב מאינספור תאים. כולם עוברים תהליך כזה: חייו של התא החדש שהתחלק מלאי חיוניות והתא נמצא במצב של גדילה. כשהוא גדל למקסימום, הוא לא יכול לגדול עוד ויכול רק להתדרדר. כשהוא מתדרדר אל הסוף, אז תא חדש יחליף אותו. בואו נשתמש לדוגמא ב-12 השעות של היום כדי לתאר את זה: תא מתחלק בשש בבוקר ומראה מצב של גדילה. כשהוא מגיע ל-8:00 ו-9:00 בבוקר או 10:00 בבוקר, אלו זמנים מאוד טובים. כשמגיעה השעה 12:00 בצהרים הוא לא יכול עוד לעלות אלא רק להתדרדר. בנקודה זו לתא יש עדיין חצי מהחיוניות שלו, אבל החצי הזה שנשאר אינו מתאים למצב תחרותי של אתלט.

אז מה לעשות? האתלט מגדיל את האימונים ומגביר את מחזור הדם ואז התאים החדשים שהתחלפו מחליפים את הישנים האלה. זה הולך בדרך הזו. זה אומר שלפני שהמסע השלם של התא ייגמר או כשרק חצי מחייו נגמר, הוא יופרש. כך הגוף תמיד שומר על כושר ומצב עולה. אבל תאים אנושיים לא יכולים להתחלק כך לתמיד ללא הגבלה, כי מספר הפעמים של התחלקות התאים מוגבל. נניח שתא יכול רק להתחלק מאה פעמים במהלך החיים של אדם. למעשה הוא יכול להתחלק למעלה ממיליון פעמים, ונניח שכשתא מתחלק מאה פעמים אצל אדם נורמלי הוא יכול לחיות מאה שנה. אבל עכשיו התא הזה יכול רק לחיות מחצית מחייו, אז הוא יכול רק לחיות במשך 50 שנה. אבל לא ראינו שבעיות רציניות התעוררו אצל אתלטים, בגלל שהאתלטים של היום צריכים להשתחרר לפני גיל 30. במיוחד עכשיו, רמת התחרות מאוד גבוהה ומספר האתלטים המשוחררים גם הוא גבוה. לכן אתלט יכול להמשיך בחיים רגילים וזה לא ישפיע מאוד על המראה החיצוני שלו. באופן תיאורטי, אפשר למעשה לאפשר לו לשמור על גוף בריא, אבל זה ייקצר לו את החיים. ממראה חיצוני אתלט בגיל העשרה נראה כמו אחד בשנות העשרים שלו. אחד בשנות העשרים נראה כאחד בשנות השלושים שלו. אתלטים בדרך כלל עושים רושם שהם מתבגרים ומזדקנים מוקדם. אם יש יתרון - יהיה חיסרון מבחינה פולמוסית. למעשה זאת הדרך שהם נוקטים בה.

תרגול של צ’יגונג הוא בדיוק ההפך מההתעמלות. הוא לא דורש תנועות מאומצות. אם יש תנועות הן עדינות, איטיות ומלוטשות. זה כל-כך עדין ואיטי שזה נעשה אפילו ללא תנועה או דומם. אתם יודעים שבשיטות הטיפוח של ישיבה במדיטציה יושבים שם בשקט ואפילו הדופק יהיה איטי יותר. מחזור הדם וכל הדברים האחרים יואטו גם כן. בהודו יש הרבה מאסטרים של יוגה שיכולים לשבת בתוך המים, או להיקבר באדמה במשך ימים רבים. הם יכולים לגרום לעצמם להיות לגמרי דוממים ואפילו לשלוט על פעימות הלב שלהם. נניח שהתאים של האדם מתחלקים פעם ביום. מתרגל יכול לגרום לתאי הגוף שלו להתחלק פעם ביומיים, פעם בשבוע, פעם בחצי חודש, או אפילו פעם בתקופת זמן ארוכה יותר. אז הוא כבר האריך את חייו. זה רק מתייחס לשיטות האלה שרק מטפחות את טבע הלב ולא את החיים, כי הן גם יכולות להשיג את זה ולהאריך את החיים שלו. יש אנשים שחושבים: "האם החיים ומהלך החיים לא נקבעים מראש? איך אפשר לחיות יותר זמן בלי לטפח את הגוף?" נכון. אם הרמה של המתרגל פורצת מעבר לשלושת העולמות, אז אפשר להאריך את החיים שלו. אבל בחיצוניותו הוא ייראה מאוד זקן.

שיטה שבאמת מטפחת את החיים צוברת ללא הרף את החומר בעל האנרגיה הגבוהה בתאים של גוף האדם ומגבירה ללא הרף את צפיפותו, כך שהוא יוכל בהדרגה להשפיע על התאים של אדם רגיל ולאט-לאט יחליף את התאים האלה. בזמן זה יחול שינוי מהותי ואדם זה יישאר צעיר לנצח. מובן שתהליך הטיפוח הוא מאוד איטי והדרגתי ועל האדם להקריב די הרבה. זה ממש לא קל לאדם להעביד קשה את גופו הפיזי ולחשל את נפשו. האם אדם יכול להישאר רגוע בקונפליקט של שין-שינג בין אנשים? האם אינטרסים אישיים לא יזיזו לו? זה קשה מאוד לעשות את כל הדברים האלה, לכן זה לא שניתן להשיג את המטרה הזאת כשרוצים. אפשר להשיג את המטרה הזאת רק אם מטפחים את השין-שינג ואת הדה של האדם עד לרמה.

במהלך ההיסטוריה, אנשים רבים בלבלו צ’יגונג בהתעמלות רגילה כשלמעשה ההבדל מאוד גדול והם בכלל לא אותו הדבר. רק כשמתרגלים צ’י ברמה הנמוכה ביותר לריפוי מחלות ושמירה על כושר כדי להשיג גוף בריא, אז המטרה עם הרמה הנמוכה ביותר משותפת לזאת של ההתעמלות. אבל ברמה גבוהה זה בכלל לא כך. לטיהור הגוף בצ’יגונג יש גם את המטרה שלו. יתר על כן צריך להקפיד שהמתרגלים יתאימו לעקרונות על-טבעיים, ולא לדרוש שיתאימו לעקרונות של אנשים רגילים, ואילו תרגילי התעמלות הם רק משהו שבין אנשים רגילים.

כוונת מחשבה

כשמדברים על כוונת מחשבה זה קשור לפעילויות המחשבתיות האנושיות שלנו. איך מתייחסים בקהיליית המתרגלים לפעילויות של כוונת המחשבה במוח? איך מתייחסים לצורות השונות של החשיבה האנושית (כוונת המחשבה)? איך הן באות לידי ביטוי? הרפואה המודרנית אינה יכולה עדיין לפתור שאלות רבות במחקרה על המוח האנושי בגלל שזה לא כל-כך קל כמו ללמוד את הדברים על הגוף החיצוני. ברבדים עמוקים יותר יש צורות שונות בממדים שונים. אבל זה גם לא כמו מה שמאסטרים מסוימים של צ’יגונג אמרו. יש מאסטרים של צ’יגונג שלא יודעים אפילו מה קורה בעצמם והם לא יכולים להסביר את זה בבהירות. הם חושבים שברגע שהם משתמשים במוח שלהם ויוצרים את כוונת המחשבה, הם יוכלו לעשות דברים מסוימים. הם אומרים שהדברים נעשים על-ידי המחשבה או כוונת המחשבה שלהם. למעשה, הדברים האלה אינם נעשים על-ידי כוונת המחשבה שלהם בכלל.

ראשית, בואו נדבר על המקור של מחשבות האדם. בסין העתיקה הייתה אמרה: "הלב חושב". מדוע אומרים "הלב חושב"? המדע העתיק הסיני היה מתקדם מאוד בגלל שהמחקר שלו היה מכוון במישרין לדברים כמו הגוף האנושי, החיים והיקום. יש אנשים שבאמת מרגישים שזה לבם שחושב, ואילו אחרים מרגישים שזה מוחם שחושב. מדוע יש מצב כזה? ה"לב חושב" שמדברים עליו  הוא גם כן הגיוני, כי אנחנו רואים שהיואן-שן של אדם רגיל קטן מאוד. המסרים האמיתיים מהמוח האנושי אינם באים מתפקוד המוח האנושי עצמו – הם לא נוצרים על-ידי המוח, אלא על-ידי היואן-שן של האדם. היואן-שן של האדם לא נשאר רק בארמון הני-וואן. ארמון הני-וואן, שאסכולת הטאו מדברת עליו הוא בעצם הגוף האצטרובלי שהרפואה המודרנית שלנו הבחינה בו. אם היואן-שן של האדם נמצא בארמון הני-וואן, הוא באמת ירגיש שהמוח חושב על משהו, או יוצר מסרים. אם הוא נמצא בלבו של האדם, הוא ירגיש באמת שהלב חושב על דברים.

גוף האדם הוא יקום קטן. ישויות חיות רבות בגוף המטפח יכולות להחליף מקום. כשהיואן-שן משנה את המקום שלו, אם הוא זז אל הבטן, האדם באמת ירגיש שהבטן חושבת על משהו. אם היואן-שן זז אל שריר השוק או העקב, האדם ירגיש באמת ששריר השוק או העקב חושבים על משהו. זה בטוח יהיה כך למרות שזה נשמע די בלתי מתקבל על הדעת. תוכל כבר להבחין בקיומה של התופעה הזאת כשרמת הטיפוח שלך לא כל-כך גבוהה. אם לגוף האנושי אין את היואן-שן שלו ודברים כמו מזג, אופי ואישיות, הוא רק חתיכת בשר ולא אדם שלם עם אינדיבידואליות. אם כך מה הוא התפקוד של המוח האנושי? כפי שאני רואה את זה, בצורתו בממד החומרי הזה שלנו, המוח הוא רק מפעל לעיבוד. המסר המעשי נוצר על-ידי היואן-שן. אבל מה שהוא משדר הוא לא שפה, אלא מסר קוסמי שמייצג משמעות מסוימת. אחרי שהמוח שלנו מקבל את הפקודה הזאת, הוא יעבד אותה לשפה הנוכחית שלנו, לצורת הביטוי הזאת. אנחנו מביעים את זה על-ידי תנועות ידיים, קשר-עין וכל התנועות. למוח יש רק את הפונקציה הזו. הפקודות והמחשבות הממשיות באות מהיואן-שן של האדם. אנשים בדרך כלל מאמינים שהן פונקציות ישירות ועצמאיות של המוח. למעשה, היואן-שן לפעמים הוא בלב, כך שאנשים רבים באמת יכולים להרגיש את לבם חושב.

היום, האנשים האלה שחוקרים את הגוף האנושי מאמינים שמה שהמוח האנושי משדר הוא משהו כמו גל חשמלי. אנחנו לא נדבר עדיין על מה שבעצם משודר, אבל הם הכירו בזה שזהו קיום חומרי. לכן זו לא אמונה טפלה. איזה אפקט יש לדברים המשודרים האלה? יש מאסטרים של צ’יגונג שאומרים: "אני אשתמש בכוונת המחשבה שלי להזיז חפצים, לפתוח לך את הטיאן-מו, לרפא את המחלה שלך וכו'." למעשה יש מאסטרים של צ’יגונג שאפילו לא יודעים בעצמם ולא ברור להם איזה סוג של יכולות על-טבעיות יש להם. הם רק יודעים שהם יכולים לעשות את מה שהם רוצים ברגע שהם חושבים עליו. למעשה כוונת המחשבה שלהם היא הפעילה. יכולות על-טבעיות נשלטות על-ידי כוונת המחשבה של המוח והן מבצעות את המשימות הספציפיות בפיקודה של כוונת המחשבה. אבל כוונת המחשבה אינה יכולה לעשות דבר בעצמה. כשמתרגל עושה משהו ספציפי, היכולות העל-טבעיות שלו הן שמתפקדות.

יכולות על-טבעיות הן יכולות פוטנציאליות של הגוף האנושי. עם התפתחות החברה האנושית שלנו, המחשבה האנושית הפכה ליותר ויותר מסובכת. יותר ויותר חשיבות מייחסים למציאות ויותר ויותר תלויים בכלים המודרניים. כתוצאה מכך היכולות המולדות האנושיות הפכו ליותר ויותר מנוונות. אסכולת הטאו מלמדת חזרה למקור האמיתי. במהלך הטיפוח-תרגול עליכם לחפש את האמת ובסוף לחזור לאני המקורי האמיתי שלכם ולטבע המקורי שלכם. רק אז תוכלו לגלות את היכולות המולדות שלכם. היום אנחנו מכנים אותן "יכולות על-טבעיות", כשלמעשה כולן הן יכולות מולדות אנושיות. החברה האנושית נראית כאילו היא מתקדמת, אבל למעשה היא בנסיגה ונעה רחוק יותר ויותר מתכונת היקום. ביום ההוא אמרתי שג'אנג גוא-לאו רכב הפוך על החמור. אולי אנשים לא מבינים מה זה אומר. הוא גילה שהליכה לפנים היא הליכה לאחור ושהטבע האנושי נע רחוק יותר מתכונת היקום. במהלך התפתחות היקום, ובמיוחד אחרי שהחל הגל הגדול של כלכלת המסחר, אנשים רבים הפכו למושחתים מאוד מוסרית והם מתרחקים עוד ועוד מתכונת היקום, ג’ן-שן-רן. האנשים האלה, שנסחפו עם זרם האנשים הרגילים, לא יכולים להרגיש את היקף השחיתות המוסרית של האנושות. לכן, יש אנשים שאפילו חושבים שכל זה טוב. רק האנשים האלה, שהשין-שינג שלהם השתפר באמצעות טיפוח, יכולים להבין, כשהם מסתכלים לאחור, שהערכים המוסריים התדרדרו עד לרמה נוראית כזאת.

יש מאסטרים של צ’יגונג שאומרים: "אני אפתח לך יכולות על-טבעיות". אילו יכולות על-טבעיות הוא יכול לפתח? בלי האנרגיה, היכולות העל-טבעיות של האדם לא יעבדו. איך תפתח אותן בלי שהאנרגיה תתפתח? כשהיכולות העל-טבעיות לא נוצרות ומחוזקות על-ידי האנרגיה של האדם עצמו, האם תוכל לפתח אותן? זה בלתי אפשרי בהחלט! מה שהמאסטר אמר לגבי פיתוח יכולות על-טבעיות ,זה רק לחבר את היכולות העל-טבעיות שכבר פיתחת עם המוח שלך שהם יתפקדו לפי הפקודות של כוונת המחשבה של המוח. זה נחשב לזה שהוא פיתח לך את היכולות העל-טבעיות. למעשה הוא לא פיתח לך שום יכולות על-טבעיות, אלא רק עשה את המעט הזה.

לגבי המתרגל, כוונת המחשבה של האדם מכתיבה ליכולות העל-טבעיות שלו שיעשו דברים, ואילו לגבי האדם הרגיל, כוונת המחשבה מכתיבה לגפיים ולאברי החישה לעשות דברים. זה בדיוק כמו משרד ניהול במפעל שנותן פקודות למחלקות ספציפיות כדי שיבצעו את התפקידים שלהם. זה בדיוק כמו מפקדה צבאית: המפקד נותן את הפקודות לכל הצבא שיבצע משימה. כשערכתי סמינרים באזורים אחרים, דיברתי לעיתים קרובות עם המנהלים של ארגוני צ’יגונג מקומיים. הם הופתעו מאוד: "אנחנו כל הזמן חקרנו כמה אנרגיה והכרה פוטנציאליים יש למחשבה האנושית." למעשה זה לא כך. הם טעו מההתחלה. אמרתי שבמחקר מדעי של גוף האדם, צריך שחשיבת האדם תעבור מהפכה ואי אפשר להבין את הדברים העל-טבעיים האלה בהסתמך על שיטות לוגיות ודרכים להבנת דברים של אנשים רגילים.

כשמדברים על כוונת המחשבה, יש גם כמה צורות אחרות. למשל, יש אנשים שמדברים על הכרה מעורפלת, תת מודע, השראה, חלומות וכדומה. כשמדברים על חלומות, אף מאסטר של צ’יגונג לא מוכן להסביר אותם. בגלל שכשאתה נולד, נולדת בו-זמנית גם בהרבה ממדים של היקום. כולם יחד אתך מרכיבים את אותה ישות שלמה, יש ביניהם יחס הדדי והם מחוברים בחשיבה. בנוסף לכך, יש לך גם את הג’ו-יואן-שן והפו-יואן-שן וגם דמויות של  כל מיני ישויות חיות אחרות שקיימות בתוך הגוף. כל תא ותא וכל האיברים הפנימיים הם צורות קיום של הדמות והמסר שלך שקיימות בממד אחר, ולכן זה מורכב מאוד. כשאתה חולם, פעם זה ככה ופעם זה אחרת. מאיפה הם באים? אומרים במדע הרפואה שזה בגלל שקליפת המוח עברה שינויים. זאת רק השתקפות שבאה לידי ביטוי בצורה החומרית הזו. למעשה, זו תוצאה של קבלת מסרים מממד אחר, לכן, בחלום אתה מרגיש מטושטש. זה לא קשור אליך, אתה לא צריך להתייחס לזה. יש סוג אחד של חלום שקשור אליך ישירות. אנחנו לא יכולים לקרוא לסוג הזה "חלום". ההכרה העיקרית, או הג’ו-יואן-שן שלך רואה קרוב משפחה בא אליך או חווה באמת משהו, רואה או עושה משהו. המקרים האלו, הם בעצם הג’ו-יואן-שן שלך שבאמת עשה או ראה משהו בממד אחר, כי הכרתך הייתה ברורה וממשית. הדברים האלו קיימים באמת, אלא שהם קורים בממד אחר והם קורים בזמן-מרחב אחר. האם אפשר להגיד שאלו חלומות? הם לא. הגוף הפיזי שלך באמת ישן, אז אפשר רק לומר שזהו חלום. רק חלומות מסוג זה קשורים אליך ישירות.

כשמדברים על השראה, תת מודע והכרה מעורפלת אני אומר שהביטויים הללו לא הומצאו על-ידי מדענים. הם ביטויים שהסופרים נתנו לפי הנוהג של האנשים הרגילים ואין להם מהות מדעית. מהי "הכרה מעורפלת" שהאנשים מדברים עליה? קשה להסביר אותה בבירור, וזה כללי מדי, כי המסרים השונים של האדם הם יותר מידי מסובכים. הם נראים כאילו שביבי זיכרון מטושטשים. באשר לתת ההכרה, אנחנו יכולים להסביר את זה בקלות. בהתאם להגדרה שנתנו למצב הזה של תת ההכרה, זה בדרך כלל מתייחס לאדם שעושה משהו בלי להיות מודע לכך. בדרך כלל אנשים אומרים שאדם עושה משהו בתת מודע ולא בכוונה. תת ההכרה הזו היא בדיוק אותו הדבר כמו הפו-אי-שה שאנחנו מדברים עליו. בגלל שכשהג’ו-אי-שה של האדם נח ולא שולט על המוח  וההכרה שלו מטושטשת, כאילו הוא נרדם או כשהוא חולם או נמצא במצב של חוסר הכרה, הוא נשלט בקלות על-ידי הפו-אי-שה או הפו-יואן-שן. באותו הזמן פו-אי-שה מסוגל לעשות דברים מסוימים, מה שאומר שאתה תעשה דברים במצב מטושטש. אבל בדרך כלל הדברים האלה לא נעשים באופן רע, בגלל שהפו-אי-שה יכול לראות מממד אחר את מהות העניין ולא מוטעה על-ידי החברה האנושית הרגילה שלנו. לכן, אחרי שאדם קולט מה שהוא עשה הוא יסתכל לאחור: "איך יכולתי לעשות את זה כל-כך רע, אני לא הייתי עושה את זה כך כשדעתי הייתה צלולה." אתה יכול עכשיו להגיד שזה לא טוב, אבל כשאתה מסתכל אחורה כעבור עשרה ימים או חצי חודש, תגיד: "וואו! זה נעשה כל-כך טוב! איך עשיתי את זה אז?" בדרך כלל המקרים האלה יכולים להתרחש. בגלל שלפו-אי-שה לא איכפת מה קורה באותו הרגע, אבל תהיה לו השפעה טובה בעתיד. יש גם דברים שאין להם כל תוצאה אלא רק משפיעים באותו הרגע. אז כשפו-אי-שה עושה את הדברים האלה, הוא יכול לעשות אותם טוב  מאוד באותו הרגע.

יש גם צורה אחרת, זאת אומרת אלה עם איכות מולדת טובה יכולים בקלות להישלט על-ידי ישויות גבוהות יותר כשהם עושים דברים. מובן שזה נושא אחר, לא נתייחס אליו כאן. אנחנו מדברים בעיקר על מחשבות שבאות מעצמנו.

בנוגע ל"השראה", זהו גם מונח שהומצא על-ידי הסופרים. באופן כללי מאמינים שהשראה היא הצטברות הידע של האדם בכל חייו שמופיעה ברגע אחד כמו ניצוץ זוהר. אני אומר שלפי ההשקפה המטריאליסטית, ככל שאדם צובר יותר ידע בחייו, כך הוא יוכל להשתמש במוחו ביתר חופשיות. בזמן שמשתמשים בידע, הוא יבוא בהמשכיות ולא יהיה עניין של השראה. כל ההשראות כביכול כשהן באות, זה לא במצב הזה. בדרך כלל כשאדם משתמש במוח, הוא ממשיך להשתמש בו עד שהוא מרגיש שהידע שלו אזל וכאילו הוא לא יכול להוציא עוד. הוא לא יכול להמשיך לכתוב מסמך, חסרים לו רעיונות כשהוא מחבר יצירה מוסיקלית, או שאינו יכול להשלים פרויקט של מחקר מדעי. בנקודה זו האדם בדרך כלל עייף עד כדי כך שהורידים בולטים במצחו ובדלי סיגריות פזורים על הרצפה. הוא נתקע, כואב לו הראש ועדיין אין לו שום רעיונות. בסוף, באילו נסיבות תבוא ההשראה? אם הוא עייף הוא יחשוב: "זהו, אני אנוח קצת." בגלל שככל שהג’ו-אי-שה שולט על המוח שלו, כך חיים אחרים יכולים פחות להיכנס. ברגע שהוא נח, הראש שלו משוחרר ולא חושב, אז הוא לפתע נזכר במשהו בלי להתכוון וזה משודר מהמוח. רוב ההשראות באות בדרך זו.

מדוע ההשראה מגיעה בזמן הזה? בגלל שכשהמוח של האדם נשלט על-ידי ג’ו-אי-שה, ככל שהוא משתמש במוח שלו כך הוא שולט יותר חזק וכך הפו-אי-שה יכולה פחות להיכנס. כשלמישהו יש כאב ראש מחשיבה, כשהוא סובל מזה שהוא לא מצליח לחשוב, הפו-אי-שה גם סובל ויש לו כאב ראש חזק מאוד. הפו-אי-שה הוא חלק מגופו ונולד באותו זמן מאותו רחם של האם. הוא גם שולט על חלק מהגוף. כשהג’ו-אי-שה נח הפו-אי-שה ישקף את מה שהוא יודע בתוך המוח. בגלל שכשהוא נמצא בממד אחר, הוא יכול לראות את מהות הדברים, כך האדם יוכל לעשות את העבודה שלו, לכתוב את המסמך ולחבר את היצירה.

יש אנשים שיגידו: "אם כך, בואו נשתמש בפו-אי-שה." זה כמו מה שמישהו שאל זה עתה בפתק: "איך נוכל ליצור קשר עם הפו-אי-שה?" אינך יכול ליצור איתו קשר, בגלל שהטיפוח שלך רק החל ואין לך שום יכולות. לא כדאי לך ליצור כל קשר, כי המטרה שלך בטוח תהיה החזקה. יש אנשים שאולי יחשבו: "האם אנחנו יכולים להשתמש בפו-אי-שה שיביא לנו תועלת ויקדם את ההתפתחות של החברה האנושית?" אי אפשר! מדוע? - זה בגלל שמה שהפו-אי-שה שלכם יודע הוא גם מאוד מוגבל. עם המורכבות של הממדים וריבוי הרמות, מבנה היקום הזה הוא די מורכב. פו-אי-שה יכול רק לדעת את הדברים בממד שהוא נמצא בו ולא יודע שום דבר מעבר לממד שבו הוא נמצא. בנוסף, יש הרבה רמות אנכיות וממדים שונים. ההתפתחות של המין האנושי יכולה להיות נשלטת רק על-ידי חיים גבוהים יותר ברמה גבוהה מאוד והיא מתפתחת לפי דפוס ההתפתחות.

החברה האנושית הרגילה שלנו מתפתחת לפי החוק של ההתפתחות ההיסטורית. אתה יכול לרצות שהיא תתפתח בצורה מסוימת או שתשיג מטרה מסוימת, אבל החיים הגבוהים ההם לא חושבים על זה כך. האם האנשים בזמנים הקדומים לא חשבו על המטוסים, הרכבות והאופניים של היום? הייתי אומר שלא סביר שהם לא חשבו. בגלל שההיסטוריה לא התפתחה לדרגה ההיא הם לא יכלו להמציא אותם. על פני השטח ומנקודת המבט של תיאוריות שגרתיות והידע האנושי הנוכחי, זה בגלל שהמדע האנושי באותה תקופה לא הגיע עדיין לרמה הזאת, כך שהם לא יכלו להמציא אותם. למעשה, הדרך שבה המדע האנושי מתפתח, מתנהלת גם לפי התכנון של ההיסטוריה. אם אתם רוצים לממש מטרה מסוימת בכוונה, לא ניתן להשיג את זה. מובן שיש אנשים שהפו-אי-שה שלהם יכול לתפקד בקלות. סופר אחד אמר: "אני יכול לכתוב עשרות אלפי מילים ביום בספר שלי בלי להתעייף כלל. אם אני רוצה אני יכול לכתוב את זה די מהר ואחרים יחשבו שזה די טוב כשהם יקראו את זה." מדוע זה כך? זו התוצאה של מאמצים משותפים של הג’ו-אי-שה והפו-אי-שה שלו. הפו-אי-שה שלו יכול גם לבצע חצי מהתפקיד. אבל זה לא כך בכל המקרים. רוב הפו-אי-שה אינם מתערבים כלל. זה לא טוב אם אתה רוצה שהם יעשו משהו, אתה תקבל את התוצאה ההפוכה.

לב בהיר ונקי

יש הרבה אנשים שלא מסוגלים להיכנס לשקט בזמן התרגול ומחפשים מאסטרים של צ’יגונג בכל מקום כדי לשאול: "המורה, לא משנה איך אני מתרגל, אני לא יכול להיכנס לשקט. ברגע שאני נרגע אני חושב על כל דבר והחשיבה מבולגנת." זה כמו נהרות וימים מתהפכים, הכל עולה ואתה לא יכול להיות שקט בכלל. מדוע לא יכולים להגיע לשקט? יש אנשים שלא יכולים להבין את זה וחושבים שצריכים להיות טריקים כלשהם. הם ימצאו מאסטרים ידועים: "בבקשה למד אותי כמה טכניקות מתקדמות כך שאהיה שקט." לדעתי זה לחפש את זה מבחוץ. אם אתה רוצה לשפר את עצמך אתה צריך לחפש בפנים ולעבוד קשה על לבך. רק אז תוכל להתרומם באמת ולהשיג שקט במדיטציית הישיבה. היכולת להשיג שקט היא גונג ועומק הדינג מצביע על רמתו של האדם.

איך יכול אדם רגיל להשיג שקט לפי רצונו? אי אפשר לעשות את זה בכלל, אלא אם לאדם יש איכות מולדת טובה מאוד. במילים אחרות, הסיבה הבסיסית לכך שאדם לא יכול להשיג שקט אינה עניין של טכניקות, אלא זה שהמחשבה שלך ולבך אינם נקיים. בחברה אנושית רגילה ובקונפליקטים בין אישיים, אתה מתחרה ונלחם בגלל רווח אישי, כל מיני רגשות ותשוקות אנושיים וההחזקות שלך לכל מיני רצונות. אם אינך משחרר את הדברים האלה ואינך יכול להתייחס אליהם בקלילות, איך אתה יכול כל-כך בקלות להשיג שקט? בזמן שמתרגלים צ’יגונג מישהו אומר: "אני פשוט לא מאמין בזה. אני חייב להירגע ולהפסיק לחשוב." מיד אחרי שהוא אומר את זה כל מיני מחשבות יצוצו שוב, כי זה הלב שלך שאינו נקי. לכן אינך מסוגל להיות בשקט.

יש אנשים שלא מסכימים לנקודת המבט שלי: "האם מאסטרים מסוימים של צ’יגונג לא מלמדים אנשים להשתמש בטכניקות מסוימות? אפשר להתרכז, לדמיין משהו, לרכז את המחשבה על הדאן-טיאן, להסתכל פנימה על הדאן-טיאן, לשנן את שמו של הבודהא וכו'." כל אלו הם סוגי טכניקות. אבל הם אינם רק טכניקות, אלא גם ביטויים של הישג. אם כך, ההישג קשור במישרין לטיפוח השין-שינג שלנו ושיפור הרמה שלנו. גם אי אפשר להשיג שקט על-ידי כך שמשתמשים רק בטכניקות כאלה. אם אתה לא מאמין בזה אתה יכול לנסות. עם תשוקות והחזקות כל-כך חזקות לא תוכל לוותר על כלום. תראה אם תוכל להיות בשקט. יש אנשים שאומרים שזה יעבוד אם משננים את שמו של הבודהא. האם אתה יכול להשיג שקט על-ידי כך שאתה משנן את שמו של הבודהא? מישהו אומר: "זה קל לתרגל באסכולת בודהא אמיטאבהא. זה יעבוד רק על-ידי זה שמשננים את שמו של הבודהא." לך ותנסה לשנן. אני הייתי קורא לזה הישג. אתה אומר שזה קל, אבל אני אומר שזה לא קל ואף דרך תרגול אינה קלה.

כפי שאתם יודעים, שאקיאמוני לימד: "מדיטציה בריכוז". מה הוא לימד לפני המדיטציה בריכוז? הוא לימד "איפוק מוסרי" ולוותר על כל התשוקות וההתמכרויות, עד שכל דבר לא יהיה עוד, אז אפשר להגיע למדיטציה בריכוז. האם זה לא כזה עיקרון? אבל "מדיטציה בריכוז" היא גם הישג, כי אתה לא יכול לגמרי להגיע ל"איפוק מוסרי" בבת אחת. עם הויתור ההדרגתי על כל הדברים הרעים, היכולת של האדם להתרכז תשתפר גם היא מרדודה לעמוקה. כשאדם משנן את שמו של הבודהא, הוא צריך לעשות את זה כשהוא ממוקד במחשבה אחת, ללא שום דבר בלבו, עד שחלקים אחרים של המוח יהיו רדומים והאדם לא יהיה מודע לשום דבר עם מחשבה אחת שמחליפה אלפי מחשבות, וכל מילה של "בודהא אמיטאבהא" מופיעה מול העיניים. האם אין זה הישג? האם אפשר לעשות את זה בהתחלה? אי אפשר. אם אי אפשר לעשות את זה בטוח לא ניתן יהיה להגיע לשקט. אם אתה לא מאמין בזה אתה יכול לנסות. בזמן שאתה משנן את שמו של הבודהא פעם אחרי פעם עם הפה, הלב חושב על כל דבר: "מדוע הבוס שלי במקום העבודה כל-כך לא אוהב אותי? הבונוס שלי לחודש הזה כל-כך נמוך." ככל שאדם חושב כך הוא הופך כועס יותר בזמן שפיו עדיין משנן את שמו של הבודהא. האם לדעתך אדם זה יכול לתרגל צ’יגונג? האם אין זה עניין של הישג? האם מדובר בזה שלבך לא נקי? אצל אנשים מסוימים הטיאן-מו פתוחה והם יכולים להסתכל פנימה אל הדאן-טיאן. לגבי הדאן שמצטבר באזור הבטן התחתונה, ככל שהחומר האנרגטי הזה טהור יותר, כך הוא הופך לבהיר יותר. ככל שהוא פחות טהור, כך הוא אטום וכהה יותר. האם אדם יכול להיכנס לשקט רק על-ידי זה שהוא מסתכל פנימה אל הדאן הזה בדאן-טיאן? אי אפשר. זה לא תלוי בטכניקה עצמה. המפתח הוא זה שהמחשבה והכוונה אינן ברורות ונקיות. כשאתה מסתכל פנימה אל הדאן-טיאן, הדאן נראה בהיר וזוהר. תוך  שנייה הדאן הזה ישתנה ויהפוך לדירה: "החדר הזה יהיה בשביל בני כשיתחתן, החדר הזה בשביל בתי. אנחנו, הזוג הזקן, נגור בחדר השני והחדר שבמרכז יהיה חדר האורחים. זה כל-כך נפלא! האם אפשר לתת לי את הדירה הזאת? עלי לחשוב על דרך להשיג אותה. איך עושים את זה?" אנשים פשוט קשורים לדברים האלה. האם אתה חושב שאתה יכול להיכנס לשקט ככה? אומרים: "כשאני מגיע הנה לחברה האנושית הרגילה הזאת, זה פשוט כמו לגור במלון במשך כמה ימים. אז אני עוזב במהירות." יש אנשים שפשוט נדבקים למקום הזה ושוכחים את הבית שלהם.

בטיפוח-תרגול אמיתי יש לטפח את הלב ולטפח כלפי פנימה. יש לחפש בפנים מאשר בחוץ. יש אסכולות שאומרות שבודהא נמצא בתוך הלב ולזה יש אמת מסוימת. יש אנשים שלא הבינו את ההצהרה הזו ואומרים שבודהא נמצא בלבם כאילו הם עצמם בודהות, או שיש בודהא בלבם. האם אין זו טעות שהם מבינים ככה? איך אפשר להבין את זה כך? זה אומר שאתה צריך לטפח את לבך כדי שתוכל להצליח בטיפוח. זה העיקרון הזה. איך יכול להיות בודהא בגופך? אתה צריך לטפח ולתרגל כדי שתוכל להצליח בטיפוח.

הסיבה שבגללה אינך יכול להגיע לשקט, היא שהמחשבה שלך אינה ריקה ולא הגעת לרמה הגבוהה ההיא. זה ינוע מרדוד לעמוק בהתאם לשיפור הרמה שלך. כשתוותר על ההחזקות, הרמה שלך תתרומם והיכולת שלך להתרכז תשתפר גם כן. אם אתה רוצה להגיע לשקט באמצעות טכניקות מסוימות, או שיטות, הייתי קורא לזה חיפוש כלפי חוץ. אבל בתרגול של צ’יגונג זו בדיוק סטייה והליכה בדרך רעה, מה שאומר שהאדם חיפש כלפי חוץ. במיוחד בבודהיזם אם אתה מחפש כלפי חוץ, יגידו שהלכת בדרך דמונית. בטיפוח-תרגול אמיתי צריך לטפח את הלב ההוא. רק כשאתה משפר את השין-שינג שלך, הלב שלך יכול להיות נקי וללא רדיפות. רק כשהשין-שינג שלך משתפר, אתה יכול להתאים לתכונה של היקום שלנו ולסלק תשוקות אנושיות שונות, החזקות ודברים רעים. רק אז תוכל לשפוך את הדברים הרעים שבעצמך ותוכל לצוף. כשאתה לא מוגבל על-ידי תכונת היקום, רק אז החומר הזה, הדה שלך, יוכל להפוך לגונג. האם הם לא משלימים אחד את השני? זה בדיוק כזה עיקרון!

זוהי הסיבה שבגללה אדם לא מסוגל להגיע לשקט, כי הוא באופן סובייקטיבי לא יכול לענות על קריטריונים של מטפח. היום יש גם מצב אובייקטיבי שמפריע באופן חמור לטיפוח-תרגול שלך לקראת רמות גבוהות. זה משפיע באופן רציני על המתרגלים. כולם יודעים שעם הרפורמות והפתיחות, הכלכלה הפכה לגמישה והמדיניות פחות נוקשה. טכנולוגיות חדשות רבות הוצגו ורמת החיים של האנשים השתפרה. כל האנשים הרגילים חושבים שזה דבר טוב. אבל יש להסתכל על הדברים בפולמוסיות, בשני הצדדים. עם הרפורמות והפתיחות, דברים רעים מכל מיני סוגים הגיעו אף הם. אם יצירה ספרותית לא נכתבת עם מעט פורנוגרפיה, נראה כאילו לא ניתן למכור את הספר, כי זה נוגע בנושא של כמות המכירות. אם סרטים ותכניות טלוויזיה לא מראים סצנות של חדר מיטות, סביר שאף אחד לא יראה אותם וזה נוגע לרייטינג. באשר ליצירות אמנות, איש לא יכול לומר אם זו אמנות אמיתית או משהו אחר. לא היו דברים כאלה באמנות המסורתית הסינית העתיקה. המסורות של עמנו הסיני לא הומצאו, או נוצרו על-ידי מישהו מסוים. כשדיברתי על תרבות פריהיסטורית אמרתי שלכל דבר יש את המקור שלו. ערכי המוסר האנושיים התעוותו והשתנו. אפילו קנה המידה לטוב ורע השתנה. זה עניין של האנשים הרגילים. אבל התכונה הזאת של היקום, ג’ן-שן-רן נשארת בלתי משתנה כקריטריון היחיד למדידת אנשים טובים ורעים. כמטפח, אם אתה רוצה לקפוץ החוצה, עליך להשתמש בקריטריון הזה כדי למדוד. אינך יכול להשתמש בקנה המידה של האנשים הרגילים למדידה. לכן קיימת ההפרעה האובייקטיבית הזאת. זה גם לא רק אלו, דברים מבולגנים כמו הומוסקסואליות, חופש מיני ושימוש בסמים הופיעו.

כשהחברה האנושית התפתחה לשלב זה של היום, חשבו על זה: מה יקרה אם זה ימשיך כך? האם ניתן להרשות לה להמשיך להתקיים כך לתמיד? אם המין האנושי לא יעשה משהו בקשר לכך, השמים יעשו. בכל פעם שהמין האנושי עובר אסונות, זה תמיד בנסיבות כאלה. במהלך כל-כך הרבה הרצאות, לא העליתי את הנושא של האסונות הגדולים של המין האנושי. הנושא החם הזה נדון בדתות ועל-ידי אנשים רבים. אני מציב את השאלה הזו לכולם, אז חשבו על זה כולכם: בחברה האנושית הרגילה שלנו הקריטריונים של המוסר עברו שינוי כזה! מתחים בין אחד לשני הגיעו להיקף כזה! האם אתה לא חושב שזה הגיע לשלב מאוד מסוכן? לכן, הסביבה הנוכחית שקיימת באופן אובייקטיבי גם כן מפריעה באופן רציני לטיפוח של המתרגלים שלנו לקראת רמות גבוהות. תמונות עירום מוצגות ממש שם, תלויות באמצע הרחוב. ברגע שאתה מרים את מבטך אתה רואה אותן.

לאו-דזה אמר פעם כזה משפט: "כשאדם עליון שומע את הטאו, הוא מתרגל אותו בחריצות." כשבנאדם עליון שומע את הטאו, הוא יחשוב שסוף סוף הוא השיג את הפא האמיתי. אם לא אתחיל את התרגול היום, למה אני מחכה? הסביבה המורכבת, לדעתי, היא דווקא דבר טוב. ככל שהיא מורכבת, כך תיצור אנשים יותר גבוהים. אם אדם יכול להתעלות מעבר לזה, הטיפוח שלו יהיה היציב ביותר. לגבי מטפח, שבאמת נחוש לתרגל ולטפח, הייתי אומר שזה דווקא דבר טוב. בלי קונפליקטים שמתעוררים או הזדמנויות לשפר את השין-שינג שלך אתה גם לא יכול להתקדם. אם כולם נחמדים אחד אל השני איך אפשר לטפח? לגבי אדם שהוא מטפח ממוצע ששייך ל"אדם ממוצע ששומע את הטאו" ואחד שלגביו זה יהיה בסדר אם יתרגל או לא יתרגל טיפוח, אולי אחד כזה לא יצליח. יש אנשים שהם כאן מקשיבים וחושבים שמה שהמורה אומר הוא הגיוני. כשהם חוזרים לחברה האנושית הרגילה, הם עדיין יחשבו שהרווחים המיידיים האלה הם מעשיים יותר ואמיתיים. הם אמיתיים. לא רק אתם, אלא גם הרבה מיליונרים מערביים, אנשים עשירים, גילו שאין דבר שנשאר אחרי המוות. עושר חומרי לא בא בלידה והוא גם לא הולך אתך אחרי המוות. הם מאוד נבובים. אבל מדוע הגונג יקר כל-כך? זה בגלל שהוא נישא על-ידי הגוף של היואן-שן שלך והוא בא אתך בלידה והולך אתך אחרי המוות. אמרנו שיואן-שן לא נעלם וזו גם לא אמונה טפלה. אחרי שמשילים את התאים בגוף הפיזי שלנו, המולקולות הקטנות יותר, שנמצאות בממדים חומריים אחרים, לא הושמדו. רק הקליפה נשרה.

כל מה שדיברתי עליו שייך לנושא של השין-שינג של האדם. שאקיאמוני אמר פעם וגם בודהידארמה: "הארץ האוריינטלית הזו סין היא מקום שבו נוצרים אנשים עם אמיתות גדולות." במהלך ההיסטוריה של סין הרבה נזירים והרבה סינים התגאו בזה מאוד. זה אומר שהם חשבו שהם יכולים לטפח גונג ברמות גבוהות. לכן אנשים רבים מרוצים ומרגישים מוחנפים: "ככלות הכל זה אנחנו הסינים. ארץ סין יכולה לייצר אנשים עם איכויות מולדות גבוהות ואמיתות גדולות." למעשה אנשים רבים לא הבינו את המשמעות מאחורי זה. מדוע הארץ הזו של סין יכולה לייצר אנשים עם אמיתות גדולות וגונג ברמה גבוהה? אנשים רבים לא מבינים את המשמעות האמיתית של מה שהאנשים האלה ברמה הגבוהה אמרו וגם לא מבינים את הטווח או את הלך המחשבה של האנשים האלה ברמות גבוהות ובמצב גבוה. מובן שאמרנו שלא נגיד מה שזה אומר. חשבו על זה כולכם: רק על-ידי זה שנמצאים בקרב הקבוצות המסובכות ביותר של האנשים ובאווירה המסובכת ביותר, ניתן לטפח את הגונג בעל הרמה הגבוהה. זה מה שזה אומר.

איכות מולדת

האיכות המולדת של האדם נקבעת על-ידי כמות החומר דה בגוף בממד אחר. אם יש פחות דה ויותר חומר שחור, שדה הקארמה יהיה גדול. המקרה הזה שייך לאיכות מולדת לא טובה. אם יש הרבה דה או חומר לבן, שדה הקארמה יהיה קטן אז לאדם הזה יש איכות מולדת טובה. החומר הלבן של אדם והחומר השחור יכולים לעבור טרנספורמציה הדדית. כיצד מתבצע תהליך ההפיכה? עשיית מעשים טובים מייצרת את החומר הלבן. את החומר הלבן משיגים על-ידי כך שעוברים קשיים, נושאים סבל או עושים מעשים טובים. החומר השחור מיוצר על-ידי זה שעושים מעשים רעים ולא נכונים. הוא קארמה. קיים תהליך כזה של טרנספורמציה ובאותו הזמן יש גם יחס של נשיאה. בגלל שהם הולכים ישירות יחד עם היואן-שן של האדם, זה לא משהו מתקופת חיים אחת, אלא זה מצטבר משנים רחוקות. לכן מדברים על צבירת קארמה וצבירת דה. בנוסף,הם יכולים להיות מועברים מהדורות הקודמים. לפעמים אני נזכר במה שהאנשים הסיניים הקדמונים או אנשים מבוגרים אמרו: "האבות צברו דה. צוברים דה או שחסר דה." מה שהם אמרו היה כל-כך נכון! זה נכון מאוד באמת.

האיכות המולדת הטובה או הרעה של האדם יכולה לקבוע אם תכונת ההארה שלו טובה או רעה. אדם עם איכות מולדת נחותה יכול גם לגרום לתכונת ההארה של האדם להיות רעה. מדוע? זה בגלל שלאדם עם איכות מולדת טובה יש הרבה חומר לבן. החומר הלבן הזה מתאים ליקום שלנו ולתכונה ג’ן-שן-רן בלי שום מחסום. התכונה של היקום יכולה להתבטא במישרין בגופך ולהיות בקשר ישיר עם גופך. אבל החומר השחור הוא בדיוק ההפך. הוא מושג על-ידי זה שעושים מעשים רעים. הוא נמצא בכיוון הנגדי של תכונת היקום. לכן, החומר השחור הזה יוצר חסימה מסוימת לתכונת היקום. אם יש הרבה מהחומר השחור הזה, הוא ייצור שדה שמקיף את גוף האדם ויעטוף אותו בפנים. ככל שהשדה גדול יותר כך צפיפותו תהיה גבוהה יותר, הוא יהיה יותר עבה ויגרום לאיכות מולדת להיות גרועה יותר. זה בגלל שהוא לא יכול לקבל את תכונת היקום של ג’ן-שן-רן, כי אדם רכש את החומר השחור על-ידי זה שעשה מעשים לא טובים. בדרך כלל קשה יותר לאדם כזה להאמין בטיפוח-תרגול. ככל שהאיכות מולדת גרועה יותר כך הוא יקבל יותר התנגדות מהקארמה. ככל שהאדם יסבול יותר קשיים, כך הוא יאמין בזה פחות ויהיה לו קשה יותר לטפח ולתרגל.

קל יותר למישהו עם הרבה מהחומר הלבן לתרגל ולטפח. זה בגלל שבמהלך הטיפוח, ככל שהאדם הזה מותאם לתכונת היקום והשין-שינג שלו יכול להשתפר, הדה שלו יהפוך ישירות לגונג. ואילו לגבי מישהו עם הרבה חומר שחור יש הליך נוסף. זה בדיוק כמו מוצר שמפעל מייצר: אחרים באים כולם עם חומר מוכן, בזמן שהאדם הזה בא עם חומר גלם שצריך לעבד. הוא צריך לעבור דרך ההליך הזה. לכן עליו ראשית לסבול קשיים ולסלק קארמה, כדי שיוכל להפוך אותה לחומר הלבן וליצור את החומר הזה, דה. רק אז הוא יכול לפתח את הגונג בעל הרמה הגבוהה. אבל לאדם כזה בדרך כלל אין במקור איכות מולדת טובה. אם אתה מבקש ממנו לסבול עוד, הוא יאמין בכך פחות ויהיה לו קשה יותר לסבול את זה. לכן זה קשה למישהו עם חומר שחור רב לתרגל ולטפח. בעבר, אסכולת הטאו או אסכולות תרגול שלימדו רק תלמיד אחד בכל דור, דרשו שהמאסטר יחפש את התלמיד במקום שהתלמיד יחפש את המאסטר. זה נקבע גם על-ידי כמות הדברים האלה שנושא גופו של האדם.

איכות מולדת קובעת את תכונת ההארה של האדם, אבל זה לא מוחלט. יש אנשים שהאיכות המולדת שלהם גרועה מאוד, אבל הסביבה המשפחתית טובה מאוד. בני משפחה רבים מטפחים ומתרגלים. יש גם אנשים שהם בעלי אמונה דתית ומאמינים מאוד בעניין הטיפוח-תרגול. בסביבה הזאת אפשר לגרום לאדם להאמין בזה וזה מאפשר לתכונת ההארה להשתפר. אז זה לא מוחלט. יש אנשים שיש להם איכות מולדת טובה מאוד, אבל לפי החינוך שקיבלו, עם מעט הידע מהחברה המעשית שלנו, ובמיוחד השיטות האבסולוטיות בחינוך האידיאולוגי של לפני כמה שנים, גרמו לחשיבה של האנשים להיות מאוד צרת אופקים והם לא מאמינים בשום דבר מעבר לטווח הידע שלהם. זה יכול להשפיע באופן רציני על תכונת ההארה שלהם.

לדוגמא, כשערכתי סמינר, דיברתי ביום השני על פתיחת הטיאן-מו. היה בנאדם עם איכות מולדת טובה מאוד. הטיאן-מו שלו נפתחה בבת אחת לרמה גבוהה מאוד. הוא ראה הרבה מראות שאנשים אחרים לא יכלו לראות. הוא אמר לאחרים: "וואו, ראיתי פאלונים נופלים כמו פתיתי שלג על גופם של האנשים בכל האודיטוריום. ראיתי איך נראה הגוף האמיתי של המורה לי. ראיתי את ההילה של המורה לי, איך נראה הפאלון וכמה פא-שֶנים יש." הוא ראה שהמורה נתן הרצאות בממדים שונים ואיך הפאלונים כווננו את גופם של התלמידים. הוא גם ראה שבמשך ההרצאה, הגונג-שן [1] של המורה נתן הרצאה בכל רמה. בנוסף, הוא ראה את היפיפיות השמימיות מפזרות פרחים מסביב וכו'.  זה שהוא ראה דברים כל-כך יפים מצביע על כך שהאיכות המולדת שלו הייתה די טובה. הוא המשיך והמשיך ולבסוף הוא אמר: "אני לא מאמין בדברים האלה." חלק מהדברים האלה כבר הוכחו באמצעות המדע. דברים רבים ניתן גם להסביר על-ידי המדע המודרני. אנחנו גם דנו בחלק מהם. זה בגלל שמה שהצ’יגונג מבין, הוא באמת מעבר להבנה של המדע המודרני, זה בטוח. מנקודת מבט זו, האיכות המולדת של האדם אינה מכתיבה  לגמרי את תכונת ההארה של האדם.

הארה

מהי "הארה"? "הארה" היא מונח שמקורו בדת. בבודהיזם הכוונה היא להבנתו של המטפח את הדהארמה הבודהיסטית, ההארה במובן ההבנה וההארה הסופית. זה אומר ההארה לחוכמה. אבל כבר החילו את זה בין אנשים רגילים בימינו. זה מרמז על כך שאדם זה מאוד פיקח ויודע מה הבוס חושב. הוא יכול ללמוד דברים במהירות ויודע איך למצוא חן בעיני הבוס. אנשים קוראים לזה תכונת הארה טובה וזה בדרך כלל מובן באופן זה. אבל ברגע שאתה מתרומם מעט גבוה יותר מעל הרמה של האנשים הרגילים, תגלה כי העקרונות ברמה זו, כפי שהם מובנים על-ידי אנשים רגילים, הם בדרך כלל מוטעים. זו בכלל לא ההארה שאנחנו מדברים עליה. תכונת ההארה של אדם ממולח דווקא אינה טובה, בגלל שאדם שהוא פיקח מדי רק יעשה עבודה שטחית, כדי שהבוס או המפקח יעריכו אותו. במקרה זה, האחרים צריכים לעשות את עבודתו, האין זאת? אם כך אדם זה יהיה חייב לאחרים. בגלל שהוא שנון ויודע איך לרצות אחרים, הוא ירוויח יותר מאחרים, אז אחרים יפסידו. בגלל שהוא פיקח, הוא לא יפסיד והוא גם לא יפסיד משהו בקלות. כתוצאה מכך, אחרים חייבים להפסיד. ככל שאיכפת לו מהרווחים המעשיים המעטים האלה, כך הוא ייעשה יותר צר אופקים וכך הוא ירגיש שהרווחים החומריים של האנשים הרגילים הם משהו שלא ניתן לוותר עליו. כך הוא חושב שהוא מאוד מעשי ולא מפסיד.

יש אנשים שאפילו מעריצים את האדם הזה. אני אומר לכם לא להעריץ אותו. אתם לא יודעים אפילו איזה חיים מעייפים הוא מנהל: הוא לא יכול לאכול או לישון היטב, הוא חושש להפסיד אינטרסים אישיים, אפילו בחלומות. הוא ילך לקיצוניות בשביל רווח אישי. האם לא הייתם אומרים שהוא מנהל חיים מעייפים? כל החיים שלו הוא רק חי בשביל זה. אנחנו אומרים שכשאתה לוקח צעד אחורה בזמן קונפליקט, תגלה שהים והשמים הם ללא גבולות ובטוח יהיה מצב אחר. אבל אדם כזה לא יוותר וינהל את החיים הכי מעייפים. אין עליכם ללמוד ממנו. בקהיליית הטיפוח-תרגול אומרים: "אדם כזה אבוד במעמקים. הוא אבוד לחלוטין בקרב אנשים רגילים בגלל אינטרסים חומריים." זה לא יהיה קל לבקש ממנו לשמור על הדה! אם תבקש ממנו לטפח ולתרגל הוא לא יאמין לך: "לתרגל? כמתרגלים אתם לא תשיבו מלחמה כשמרביצים לכם או כשמקללים אתכם. כשאחרים עושים לכם את המוות, במקום להתייחס לזה באותה צורה כמו שהם עושים, בלבכם, אתם מסתובבים ומודים להם. כולכם נעשיתם א-Q! כולכם חולי רוח!" לגבי אדם כזה אין שום דרך שהוא יבין את הטיפוח-תרגול. הוא יגיד שאתה בלתי מובן וטיפש. האם לא תגיד שקשה להציל אותו?

זו אינה ההארה שאנחנו מדברים עליה. דווקא זה מה שהאדם הזה מכנה "טיפשי" במובנים של אינטרסים אישיים – זו ההארה שאנחנו מדברים עליה. מובן שאדם כזה אינו באמת טיפש. אנחנו פשוט מתייחסים לנושא של אינטרס אישי באדישות ואילו בתחומים אחרים אנחנו מאוד פקחים. במובנים של ניהול פרוייקטים של מחקר מדעי, או ביצוע משימות עבור האחראים עלינו, או ביצוע תפקידים אחרים, יש לנו ראש מאוד ברור ואנחנו מבצעים אותם היטב. אבל דווקא במובן של הרווח האישי שלנו, או הקונפליקטים הבין אישיים יהיה לנו פחות איכפת. מי יגיד שאתה טיפש? אף אחד לא יגיד שאתה טיפש. זה בטוח יהיה כך.

בואו נדבר על אדם טיפש באמת, כי העיקרון הזה מתהפך לחלוטין ברמות גבוהות. יש פחות סיכוי שאדם טיפש יעשה מעשים מוטעים רציניים בקרב אנשים רגילים, ולא סביר שהוא יתחרה ויריב בגלל אינטרסים אישיים. הוא לא מחפש תהילה או מאבד דה. אבל אחרים יתנו לו דה בזמן שהם מכים אותו ומקללים אותו והחומר הזה הוא בעל ערך רב. ביקום שלנו יש עיקרון זה: אין הפסד – אין רווח. כדי להרוויח צריך להפסיד. כשאחרים רואים את האדם הטיפש הזה, כולם יקללו אותו: "אתה כזה טיפש." כשהם פותחים את הפה לקלל, חתיכת דה תיזרק לשם. כשאתה מנצל אותו, אתה הצד המרוויח, אז אתה צריך להפסיד משהו. אם מישהו עובר ובועט בו: "אתה כזה אידיוט גדול." טוב, גוש גדול של דה יוטל לשם שוב בכבדות. כשמישהו מציק לו או בועט בו הוא רק יחייך: "קדימה, אתה נותן לי דה ואני לא עומד לדחות אפילו מעט מזה!" אז בהתאם לעקרונות ברמות הגבוהות, חשבו על זה, מי פיקח? האם האיש הזה לא פיקח? הוא הפיקח ביותר, כי הוא לא מאבד שום דה. כשאתה זורק דה לאדם הזה הוא לא דוחה את זה בכלל. הוא ייקח את הכל ויקבל את זה בחיוך. הוא אולי טיפש בחיים האלה, אבל לא בחיים הבאים. היואן-שן שלו אינו טיפש. אומרים בדת שעם הרבה דה אדם יהיה פקיד רם מעלה או ירוויח כסף רב בחיים הבאים. כל אלו מוחלפים עם הדה של האדם.

אמרנו שדה יכול להפוך ישירות לגונג. האם גובה הטיפוח שלך לא בא מהפיכת הדה הזה? הוא יכול להשתנות ישירות לגונג. האם הגונג שקובע את רמת האדם ועוצמת האנרגיה לא בא מהחומר הזה? תגיד אתה, האם הוא בעל ערך? אפשר להביא אותו בלידה ולקחת אותו כשמתים. אומרים בבודהיזם שרמת הטיפוח שלך היא סטטוס הפרי שלך. כמה שתקריב, ככה תקבל, זה בדיוק כזה עיקרון. אומרים בדת שעם דה אדם יכול להיות פקיד רם דרג או לעשות הון רב בחיים הבאים. עם מעט דה לאדם יהיה קשה אפילו להתחנן לאוכל כקבצן, כי אין דה להחלפה. אין הפסד – אין רווח! בלי שום דה, על האדם להיכחד בגוף ובנפש. הוא יהיה מת באמת.

בעבר, היה מאסטר של צ’יגונג שרמתו הייתה גבוהה מאוד כשהוא רק יצא אל הציבור. המאסטר הזה של הצ’יגונג נפל מאוחר יותר לתוך פרסום ורווח. המאסטר שלו לקח את הפו-יואן-שן שלו, כי הוא גם היה שייך לאנשים האלה שמטפחים פו-יואן-שן. כשהפו-יואן-שן שלו עדיין היה, הוא נשלט על-ידי הפו-יואן-שן שלו. לדוגמא, יום אחד מקום העבודה שלו חילק יחידות דיור. האחראי אמר: "כל אלו שצריכים את הדירה בואו לכאן לתאר את התנאים שלכם והסבירו מדוע כל אחד מכם צריך דירה." כולם אמרו מה הסיבות שלהם ואילו אדם זה לא אמר מילה. לבסוף האחראי גילה שלאדם זה היה צורך רב יותר מהאחרים ושצריך לתת לו את הדירה. אנשים אחרים אמרו: "לא, לא צריך לתת לו את הדירה. צריך לתת אותה לי, כי אני צריך את הדירה מאוד." אדם זה אמר: "אז אתה יכול לקחת אותה." בעיניהם של אנשים רגילים, אדם זה הוא טיפש. אנשים מסוימים ידעו שהוא מתרגל ושאלו אותו: "כמתרגל, אתה לא רוצה שום דבר. מה אתה רוצה?" הוא ענה: "מה שאחרים לא רוצים, אני רוצה." למעשה הוא לא היה בכלל טיפש אלא די מבריק. רק כשזה נוגע לאינטרס אישי הוא מתייחס לדברים באופן זה. הוא האמין בללכת עם המהלך הטבעי של הדברים. אחרים שאלו אותו שוב: " מה אדם לא רוצה בימים האלה?" הוא ענה: "אף אחד לא רוצה את האבן שעל האדמה שאנשים בועטים בה מפה לשם, אז אני ארים את האבן ההיא." אנשים רגילים חושבים שזה בלתי מובן ולא יכולים להבין מטפח. הם לא יכולים להבין את זה, כי מצב המחשבה שלהם רחוק והפער בין הרמות שלהם רב מדי. כמובן, הוא לא ירים את האבן ההיא. הוא סיפר על עיקרון שאדם רגיל לא יכול להתעורר אליו: "אני לא ארדוף אחרי שום דבר בין אנשים רגילים." בואו נדבר על האבן. אתם יודעים שזה כתוב בכתבים בודהיסטים: "בגן העדן של האושר האולטימטיבי העצים עשויים מזהב, האדמה עשויה מזהב, הציפורים עשויות מזהב, הפרחים עשויים מזהב והבתים עשויים מזהב. אפילו גוף הבודהא מוזהב ונוצץ." לא ניתן למצוא שם חתיכת אבן. אומרים שהמטבע שמשתמשים בה שם עשויה מאבנים. הוא לא יישא חתיכת אבן כשהוא הולך לשם, אבל הוא סיפר את העיקרון הזה שאדם רגיל לא יכול להבין. מטפחים באמת אומרים: "לאנשים רגילים יש את מה שהם רודפים אחריו. אנחנו לא רודפים אחרי זה. לגבי מה שיש לאנשים רגילים, אנחנו גם לא מעונינים בזה. אבל מה שיש לנו ,זה משהו שאנשים רגילים לא יכולים להשיג, גם אם הם רוצים."

למעשה, ההארה שדיברנו עליה זה עתה, עדיין שייכת להארה שבמהלך הטיפוח-תרגול. הארה זו היא בדיוק ההפך מההארה שבין אנשים רגילים. ההארה שאנחנו באמת מתייחסים אליה היא האם במהלך הטיפוח-תרגול אפשר להיות מואר ל- ולקבל את הפא שהמאסטר מלמד, או את הטאו שהמאסטר הטאואיסטי מלמד, האם אדם מתייחס לעצמו כאל מטפח כשהוא פוגש בקשיים, האם הוא יכול להבין ולקבל את זה, או האם הוא יכול לנהל את עצמו לפי הפא במהלך הטיפוח-תרגול. לגבי אנשים מסוימים, לא חשוב כמה אתה אומר להם על זה, הם עדיין לא מאמינים וחושבים שהדברים בין האנשים הרגילים הם יותר מעשיים. הם יאחזו באמונותיהם העקשניות ולא יעזבו אותן וזה גורם להם לא להיות מסוגלים להאמין. יש אנשים שרק רוצים לרפא מחלות. ברגע שאני מזכיר כאן שצ’יגונג הוא בכלל לא בשביל לרפא מחלות, המחשבה שלהם תתנגד ולכן הם לא יאמינו למה שמלמדים בהמשך.

יש אנשים שתכונת ההארה שלהם פשוט לא משתפרת. הם לוקחים את הספר הזה וסתם מסמנים בו. אלו עם העין השלישית פתוחה, יכולים לראות שהספר הזה נראה מאוד צבעוני, זוהר ומוזהב. כל מילה היא הדמות של הפא-שן שלי. אם אני משקר, אז זה בעצם לרמות אתכם. הסימן הזה שעשיתם נראה שחור מאוד. איך אתם מעזים סתם לסמן בו? מה אנחנו עושים כאן? האם איננו מדריכים אתכם לטפח ולתרגל לקראת רמות גבוהות יותר? יש דברים שעליכם גם לחשוב עליהם. הספר הזה יכול להדריך את הטיפוח-תרגול שלך. תחשוב, האם הוא בעל ערך רב? האם זה שאתה סוגד לבודהא יכול לאפשר לך באמת לטפח? אתה מאוד מאמין, לא מעז אפילו לנגוע בקלות בפסל הבודהא ומבעיר לו כל יום קטורת, אבל אתה מעז להשחית את הדאפא שיכולה באמת להדריך את הטיפוח ואת התרגול שלך.

כשמדברים על הנושא של תכונת ההארה של הבנאדם, זה מתייחס לעומק הבנתך של משהו שקורה ברמות שונות במהלך הטיפוח-תרגול, או של דבר, או פא מסוים שהמאסטר לימד. אבל זו עדיין לא ההארה המוחלטת שאנחנו מדברים עליה. ההארה המוחלטת שאנחנו מדברים עליה מתייחסת לזה: בתקופת החיים של האדם מהתחלת הטיפוח, האדם ינוע למעלה ללא הרף וישחרר את ההחזקות האנושיות וכל מיני תשוקות והגונג שלו גם יגדל ללא הרף עד הצעד האחרון בטיפוח והתרגול. כשהחומר הזה דה יוחלף לחלוטין לגונג ומסע הטיפוח של האדם הזה שתוכנן על-ידי המאסטר יגיע עד הסוף, באותו רגע "בום", כל המנעולים יתנפצו לרווחה. הטיאן-מו שלו תגיע לנקודה הגבוהה ביותר של הרמה שהוא נמצא בה והוא יכול לראות את האמת בכל ממד ברמה שהוא נמצא בה, את צורות הקיום של חיים שונים ושל החומר בכל זמן-מרחב ואת האמת שבתוך היקום שלנו. כל הכוחות השמימיים שלו יתגלו והוא יוכל לתקשר עם סוגי חיים שונים. כשמגיעים לשלב זה, האם אדם זה אינו אדם גדול מואר, או אדם שהואר על-ידי טיפוח-תרגול? כשמתרגמים את זה לשפה הודית עתיקה הוא בודהא.

ההארה שאנחנו מדברים עליה, ההארה האבסולוטית הזאת, שייכת עדיין להארה פתאומית. הארה פתאומית משמעה שבמשך תקופת החיים של האדם הוא מטפח באופן נעול ולא יודע כמה גבוהה רמת הגונג שלו, או איזו צורה יש לגונג שטיפח. הוא לא מרגיש שום דבר כלל ואפילו כל התאים בגופו נעולים. הגונג שהוא טיפח נעול עד הצעד הסופי, רק אז הוא יכול להשתחרר. רק אדם עם טבע מולד גדול יכול לעשות את זה, כי הטיפוח הזה הוא די מר. הוא מתחיל בלהיות אדם טוב, משפר כל הזמן את השין-שינג, תמיד סובל קשיים, עולה בהתמדה בטיפוח ותמיד דורש מעצמו לשפר את השין-שינג, אבל הוא לא יכול לראות את הגונג של עצמו. טיפוח של אדם כזה הוא הכי קשה והוא חייב להיות בעל טבע מולד גבוה. אדם זה יטפח ויתרגל במשך הרבה שנים בלי לדעת שום דבר.

יש סוג אחר של הארה שנקראת הארה הדרגתית. מההתחלה אנשים רבים הרגישו את הסיבוב של הפאלון. באותו הזמן פתחתי גם את הטיאן-מו בשביל כולם. בגלל סיבות שונות, יש אנשים שיעברו ממצב שבו אינם יכולים לראות דברים, לזה שבו יוכלו לראות דברים בעתיד. הם יעברו מראייה מטושטשת לראייה ברורה. הם יעברו ממצב בו אינם יכולים להשתמש בטיאן-מו עד לזה שבו הם יכולים להשתמש בה. הרמה תעלה ללא הרף. בעקבות שיפור השין-שינג שלך והוויתור שלך על כל מיני החזקות, כל היכולות העל-טבעיות השונות שלך יתגלו. כל תהליך הטרנספורמציה של הטיפוח-תרגול ותהליך השינוי של הגוף מתחולל באופן שתוכל לראות או להרגיש אותו. באופן זה מגיעים לצעד האחרון בו יכולים להבין את אמת היקום עד תומה ובו מגיעים לנקודה הגבוהה ביותר שאתה צריך להגיע אליה בטיפוח. הטרנספורמציה של בן-טי וחיזוק היכולות העל-טבעיות הגיעו לדרגה מסוימת וישיגו את המטרה הזו בהדרגה. זו הארה הדרגתית. דרך טיפוח זו של הארה הדרגתית גם כן אינה קלה. כשיש יכולות על-טבעיות, יש אנשים שלא יכולים לוותר על ההחזקות שלהם ונוטים להשוויץ או לעשות דברים רעים. אתה תאבד כך גונג והטיפוח שלך יהיה לשווא. לבסוף תיהרס. יש אנשים שיכולים לראות. הם יכולים לראות הרבה ביטויים של הרבה חיים של רמות שונות. הם יכולים לגרור אותך לעשות את זה או לעשות את זה. הם יכולים לגרור אותך לטפח את הדברים שלהם ולקחת אותך כתלמיד שלהם, אבל הם לא יכולים לעזור לך להגיע לפרי האמיתי, כי הם גם כן לא השיגו את הפרי האמיתי.

חוץ מזה, כל האנשים שבממדים גבוהים הם אלים שיכולים להיעשות גדולים מאוד ולהציג את הכוחות השמימיים הגדולים שלהם. אם לבכם אינו ישר, האם לא תלכו אחריהם? ברגע שאתם הולכים אחריהם, הטיפוח שלכם יהיה מיד לשווא. אפילו אם הוא בודהא אמיתי או טאו אמיתי, אתם עדיין צריכים להתחיל לטפח ולתרגל מההתחלה. האם האנשים של הרמות הרבות של השמים אינם כולם אלים? רק כשאדם מגיע לרמה מאוד גבוהה של טיפוח ומשיג את המטרה, אז הוא יכול לקפוץ החוצה. אבל בעיני אדם רגיל, אל בן אלמוות יכול באמת להופיע גבוה, ענק ובעל יכולת גדולה. אבל הוא לא השיג בהכרח את הפרי האמיתי. עם ההפרעה של מסרים שונים והפיתוי של סצנות שונות, האם תוכל ששום דבר לא יזיז לך? לכן זה גם כן קשה לתרגל ולטפח עם טיאן-מו פתוחה וקשה יותר לנהל היטב את השין-שינג. אבל מה שטוב אצלנו זה שחלק מהאנשים משתייכים לאלה שפותחים להם את היכולות העל-טבעיות רק בחצי הדרך, ואז הם יגיעו למצב של הארה הדרגתית. הטיאן-מו של כולם תהיה פתוחה, אבל לרבים לא יתאפשר שהיכולות העל-טבעיות שלהם יתגלו. כשהשין-שינג שלך ישתפר בהדרגה לרמה מסוימת, המצב הנפשי שלך יהיה יציב ותוכל לנהל את עצמך היטב, הן יפוצחו עבורך בבת אחת כדי שיפתחו. ברמה מסוימת יתאפשר לך להיכנס למצב של הארה הדרגתית ובזמן הזה יהיה לך קל יותר לנהל את עצמך היטב. כל מיני יכולות על-טבעיות יופיעו. אתה תטפח את עצמך כלפי מעלה עד שכולם יפתחו בסוף. יתאפשר לך שזה יופיע בחצי הדרך של הטיפוח שלך. רבים מהמטפחים שלנו שייכים לסוג הזה, אז אל תמהרו לראות.

אולי כולם שמעו שזן בודהיזם גם מדבר על ההבדלים בין הארה פתאומית והארה הדרגתית. הוויי-נאנג, הפטריארך השישי בזן בודהיזם, לימד הארה הדרגתית ואילו שן-שיו [2] מהאסכולה הצפונית של זן בודהיזם לימד הארה הדרגתית. במהלך ההיסטוריה, לשניהם היה ויכוח על לימודים בודהיסטים במשך זמן ארוך. אני אומר שזה חסר משמעות. מדוע? – זה בגלל שמה שהם התייחסו אליו היה רק ההבנה של עיקרון בתהליך הטיפוח-תרגול. באשר לעיקרון הזה, חלק יבינו את זה בבת אחת, בזמן שאחרים יתעוררו ויבינו את זה בהדרגה. האם זה משנה איך מישהו מבין את זה? טוב יותר אם אפשר להבין את זה בבת אחת, אבל זה גם בסדר אם מבינים את זה בהדרגתיות. האם הם אינם  שניהם התעוררות? שניהם הם התעוררות, אז אף אחד מהם אינו טועה.

אנשים עם טבע מולד גדול

מה זה "אדם עם טבע מולד גדול"? אדם עם טבע מולד גדול עדיין שונה מאיכות מולדת טובה או רעה. קשה מאוד למצוא מישהו עם טבע מולד גדול. זה לוקח תקופה היסטורית ארוכה מאוד עד שאדם כזה ייוולד. כמובן, אדם עם טבע מולד גדול צריך ראשית שתהיה לו כמות גדולה של דה והשדה של החומר הלבן הזה צריך להיות גדול מאוד – זה בטוח. באותו זמן, האדם הזה צריך גם להיות מסוגל לסבול קשיים על גבי קשיים. חייב גם להיות לו לב עם סובלנות גדולה והוא צריך להיות מסוגל גם להקריב. הוא צריך גם להיות מסוגל לשמור על הדה ושתהיה לו תכונת הארה טובה ועוד.

מהם הקשיים על גבי קשיים? – בבודהיזם מאמינים כי להיות בנאדם זה סבל. כל עוד אתה בנאדם אתה צריך לסבול. מאמינים שלחיים בכל הממדים האחרים אין את הגוף האנושי הרגיל שלנו. לכן הם לא נעשים חולים וגם לא יהיו בעיות של לידה, זקנה, מחלות ומוות. אז סבל כזה לא מתקיים. אנשים בממדים אחרים יכולים לרחף באוויר, הם ללא משקל וזה מאוד נפלא. בגלל הגוף הזה אנשים רגילים יתקלו בבעיות הללו: הם לא יוכלו לסבול שקר להם, חם להם, צמא, רעב או עייפות, בנוסף יש  להם גם לידה, זקנה, מחלה ומוות. בכל מקרה לא יהיה לך נוח.

קראתי בעיתון שבזמן רעידת האדמה בטאנג-שאן [3] אנשים רבים מתו מרעידת האדמה, אבל חלק ניצלו. מחקר סוציאלי מיוחד נערך בקרב הקבוצה הזו של האנשים. שאלו אותם: "איך הרגשתם במצב המוות?" למרבית הפלא, האנשים האלה כולם דיברו פה אחד על אותו מצב מיוחד. כלומר, ברגע המוות לא הייתה להם תחושה של פחד. להפך, הם פתאום הרגישו שחרור, עם מן התרגשות תת הכרתית. יש אנשים שהרגישו חופשיים מכבלי הגוף ויכלו לרחף באוויר בקלילות ובצורה נפלאה. הם גם יכלו לראות את הגוף של עצמם. היו אנשים שיכלו גם לראות חיים בממדים אחרים. יש גם כאלה שהלכו למקום זה וזה. כולם דיברו על הרגשה של שחרור באותו הרגע ועל מין התרגשות תת הכרתית ותחושה של חוסר סבל. זה מצביע על כך שברגע שיש לבנאדם את הגוף הזה הוא יסבול. אבל בגלל שכולם באים מרחם אמם בדרך זו, אף אחד לא יודע שזהו סבל.

אמרתי שאדם חייב לסבול את קשיים על גבי קשיים. ביום ההוא אמרתי שזמן-מרחב של המין האנושי שונה מזה שבזמן-מרחב אחר גדול יותר. בצד הזה שי-צ'ן אחד הוא שעתיים, שהם שנה אחת בחלל ההוא. אם אדם מתרגל ומטפח במצב הקשה הזה הוא באמת ייחשב למצוין. אם האדם הזה מפתח את הלב לחפש את הטאו ורוצה לטפח ולתרגל הוא פשוט גדול. עם קשיים כאלה הוא עדיין לא איבד את הטבע המקורי שלו ורוצה לחזור למקור באמצעות טיפוח-תרגול. מדוע אפשר לעזור למתרגלים ללא תנאי? זה בדיוק בגלל זה. כשהאדם הזה יושב במדיטציה במשך לילה אחד בממד הזה של אנשים רגילים, כשרואים את זה ,אחרים יגידו שהוא באמת מצוין כי הוא כבר ישב שם שש שנים. זה בגלל ששי-צ'ן אחד שלנו שווה לשנה אחת שם. הממד של המין האנושי שלנו הוא אחד מאוד ייחודי.

איך אדם סובל את הקשיים על גבי קשיים? למשל, יום אחד בנאדם הולך לעבודה ומקום העבודה אינו מצליח. המצב הזה לא יכול להמשיך עוד, כי אנשים אינם מבצעים את עבודתם. מקום העבודה יעבור שינוי וייקח עובדים בקבלנות. עובדים מיותרים יפוטרו, ואדם זה הוא אחד מאלו ש"קערת האורז" שלהם נלקחו לפתע. איך הוא ירגיש? אין מאיפה לקבל משכורת. איך הוא יכול להתפרנס? אין לו שום מיומנויות אחרות, אז הוא הולך הביתה בעצב. ברגע שהוא מגיע הביתה, הורה מבוגר בבית חולה והוא במצב קשה. הוא ידאג וימהר לקחת את ההורה המבוגר לבית החולים. הוא יעבור קשיים רבים כדי ללוות כסף בשביל האשפוז. אז הוא יחזור הביתה להכין משהו בשביל ההורה המבוגר. ברגע שהוא ייכנס הביתה, מורה מבית הספר יבוא וידפוק על הדלת: "הילד שלך פצע מישהו בקטטה, עליך למהר לבוא לראות." מיד אחר-כך שהוא מטפל במצב וחוזר הביתה, ממש ברגע שהוא מתיישב, יש שיחת טלפון ואומרים לו: "לאשתך יש רומן עם מישהו." מובן שלא תיתקל בתסריט כזה. אדם רגיל לא יכול לסבול קשיים כאלה ויחשוב: "בשביל מה אני חי?" אני אחפש חבל לתלות את עצמי ולשים קץ לכל!" אני רק אומר שאדם צריך להיות מסוגל לסבול קשיים על גבי קשיים. כמובן, הם לא יהיו בצורה הזאת בהכרח. אבל תככים בין איש לרעהו, חיכוכים בשין-שינג ותחרות לשם רווח אישי הם דברים שאינם קלים יותר מהבעיות הללו. אנשים רבים רק חיים בשביל הכבוד שלהם ויתלו את עצמם אם הם לא יכולים עוד להסתדר עם הדברים. לכן עלינו לתרגל ולטפח בסביבה המורכבת הזו ולהיות מסוגלים לסבול את הקשיים על גבי קשיים. במקביל צריך להיות לנו לב עם סובלנות רבה.

מהו "לב עם סובלנות רבה?" כמטפח, הדבר הראשון שעליך לעשות הוא להיות מסוגל לא להשיב מלחמה כשמכים או מקללים אותך – עליך להתאפק. אחרת, איזה סוג של מטפח תהיה? מישהו אומר: "האיפוק הזה באמת קשה לביצוע ויש לי מזג רע." אם המזג שלך אינו טוב, עליך לשנות אותו, כי מטפח חייב להיות סבלני. יש אנשים שיאבדו את מזגם כשהם מחנכים ילדים ויצעקו עליהם, כשהם עושים סצנה. אין עליך להיות כך כשאתה מחנך ילדים ואין עליך עצמך להתרגז באמת. עליך לחנך את הילדים עם היגיון כך שבאמת תוכל לחנך אותם היטב. אם אינך יכול אפילו להתגבר על דברים קטנים ואתה מאבד את מזגך בקלות, איך אתה מצפה להגביר את הגונג שלך? מישהו אומר: "אם מישהו בועט בי בזמן שאני עובר ברחוב ואף אחד לא מכיר אותי שם, אני יכול לסבול את זה." אני אומר שזה לא מספיק טוב. אולי בעתיד יסטרו לך בפנים פעמיים ואתה תבויש לפני מישהו שאתה רוצה לראות הכי פחות. זה בכדי לראות איך אתה מסתדר עם העניין הזה ואם אתה יכול לסבול את זה. אם אתה יכול להתאפק אבל עדיין מחזיק את זה בלב, זה לא מספיק טוב. כפי שאתם יודעים, כשאדם מגיע לרמה של ארהאט, הוא לא ייקח ללב שום דבר שהוא ייתקל בו. עניינים בין האנשים הרגילים לא יגעו בלבו כלל והוא תמיד יחייך ויהיה במצב רוח טוב, לא חשוב כמה הפסדים יסבול ולא תהייה לו כל דאגה. אם אתה יכול באמת לעשות את זה, כבר הגעת לרמת ההתחלה של סטטוס הפרי של ארהאט.

מישהו אמר: "בקשר לסובלנות הזאת, אם מטפחים אותה להיקף כזה, אנשים רגילים יגידו כולם שאנחנו חלשים מדי ומנוצלים בקלות רבה מדי." אני לא קורא לזה "חולשה". חשבו על זה כולכם: אפילו בקרב האנשים הרגילים, בגיל העמידה או האנשים המבוגרים או אלו עם השכלה גבוהה  צריך לטפח שליטה עצמית ולהימנע מריב עם אחרים, שלא לדבר על המטפחים שלנו. איך ניתן לקרוא לזה חולשה? אני אומר שזה הביטוי של סובלנות גדולה וביטוי של רצון חזק. רק למתרגל יכול להיות הלב הזה של סובלנות גדולה. יש אמרה: "כשאדם רגיל מושפל, הוא ישלוף את חרבו להילחם." לגבי אדם רגיל, זה רק טבעי שאם הוא מקלל אותי, אני אקלל אותך ושאם אתה מכה אותי אני אכה אותך בחזרה גם כן. זהו אדם רגיל. האם ניתן לקרוא לו מטפח? כמטפח, בלי רצון חזק ואיפוק עצמי, לא תוכל לשלוט על עצמך.

אתם יודעים שבזמנים הקדומים היה אדם שקראו לו האן שין [4] , שאמרו שהיה בעל יכולת טובה כגנרל בכיר של ליו בּאנג [5] ועמוד השדרה של המדינה. מדוע היו לו ההישגים הגדולים הללו? נאמר שהאן שין היה אדם בלתי רגיל, אפילו בגיל צעיר. יש סיפור על האן שין שאומר שהוא סבל את ההשפלה של זחילה בין רגליו של מישהו. האן שין אהב לתרגל בנעוריו את אומנויות הלחימה, ולוחם בדרך כלל נוהג לשאת עמו חרב. יום אחד כשהוא הלך ברחוב, פרחח מקומי חסם את דרכו כשידיו על מותניו: "בשביל מה אתה נושא את החרב הזאת, אתה מעז להרוג מישהו? אם כן, כרות את ראשי." בשעה שהוא דיבר הוא דחף את ראשו. האן שין חשב: "למה שאכרות את ראשך." באותה העת הריגה הייתה מדווחת למימשל ואדם היה צריך לשלם על כך בחייו, האם ניתן להרוג מישהו לפי רצון? כשהפרחח ראה שהאן שין לא מעז להרוג אותו, אמר: "אם אתה לא מעז להרוג אותי, אז זחל בין רגלי." האן שין אכן זחל בין שתי רגליו. זה הראה שלהאן שין היה לב של סובלנות גדולה. בגלל שהוא היה שונה מאנשים רגילים, הוא יכל להגיע להישגים הגדולים האלה. אדם חי בשביל הכבוד שלו - זה המוטו של אדם רגיל. חשבו על זה כולכם: חיים בשביל הכבוד, האין זה מעייף? האין זה כואב? האם זה שווה? האן שין היה אדם רגיל ככלות הכל. כמטפחים, עלינו להיות טובים בהרבה ממנו. המטרה שלנו היא להתרומם מעל ומעבר לרמה של אנשים רגילים ולחתור לעבר רמות גבוהות יותר. אנחנו לא ניתקל במצבים כאלה. עם זאת ההשפלות והמבוכות שמטפחים סובלים בין אנשים רגילים אינן בהכרח קלות מזה. מתחים של שין-שינג בין אחד לשני אינם קלים יותר מזה ויהיו אפילו גרועים יותר, כי הם גם די קשים.

במקביל, מטפח צריך גם להיות מסוגל להקריב הקרבות ולנטוש החזקות שונות ותשוקות של אנשים רגילים. זה בלתי אפשרי להיות מסוגל לעשות את כל זה בבת אחת אז נוכל לעשות את זה בהדרגה. אם אתה יכול לעשות את זה היום, תהיה היום בודהא. טיפוח-תרגול לוקח זמן, אבל אין עליך להרפות. אתה אומר: "המורה אמר שטיפוח-תרגול לוקח זמן – בוא נעשה את זה לאט." זה לא בסדר! עליך להיות נוקשה עם עצמך. בטיפוח של פא הבודהא, עליך לחתור קדימה במרץ.

עליך גם להיות מסוגל לשמור על הדה, לשמור על השין-שינג שלך ולא לעשות דברים כרצונך. אין עליך לעשות באופן אקראי את מה שאתה רוצה ואתה צריך להיות מסוגל לשמור על השין-שינג שלך. בקרב אנשים רגילים, ההצהרה הזו נשמעת לעתים תכופות: "עשיית מעשים טובים צוברת דה." מטפח לא מאמין בצבירת דה, בגלל שאנחנו מאמינים בשמירת דה. מדוע אנחנו מאמינים בשמירת דה? זה בגלל שראינו את המצב הזה: צבירת דה היא מה שאנשים רגילים מאמינים בו כי הם רוצים לצבור דה ולעשות מעשים טובים כדי שיוכלו לחיות טוב בחיים הבאים. אבל העניין הזה לא לנו. אם אתה מצליח בטיפוח-תרגול, תשיג את הטאו ולא יהיה העניין של החיים האחרים. כשאנחנו מדברים כאן על שמירת דה, יש לזה פן אחר של משמעות. כלומר, שני החומרים האלה שנישאים בגופנו אינם נצברים בתקופת חיים אחת – הם עוברים בירושה מתקופה רחוקה. אף על פי שאתה יכול לרכב על אופניים בכל העיר, ייתכן שלא תיתקל במעשים טובים לבצע. אף על פי שתעשה את זה  כל יום, ייתכן ולא תפגוש בהזדמנויות שכאלה.

יש פן נוסף של משמעות כשמנסים לצבור דה: אתה יכול לחשוב שמשהו הוא מעשה טוב, אבל אם אתה עושה אותו זה יכול להפוך למעשה רע. כשאתה חושב שמשהו הוא מעשה רע, אבל אתה מתערב בו, זה יכול להפוך להיות משהו טוב. מדוע? זה בגלל שאינך יכול לראות את היחסים הקארמתיים האלה. החוק מסדיר את העניינים של האנשים הרגילים ואין בעיה בכך. להיות מטפח זה מעבר לרגיל. מכאן שכאדם שמעבר לרגיל עליך לנהל את עצמך עם עקרונות שהם מעבר לרגיל, במקום למדוד את עצמך עם אלו של אנשים רגילים. אם אינך יודע את היחסים הקארמתיים של משהו אתה יכול בקלות לשגות כשאתה מבצע את זה. לפיכך, אנחנו מלמדים וו-ווי ואין עליך לעשות משהו רק בגלל שאתה רוצה. יש אנשים שאומרים: "אני רק רוצה לחנך אנשים רעים." אני אומר שעדיף לך להיות שוטר. אבל אנחנו גם לא אומרים לך שכשתיתקל ברצח או בהצתה לא תעשה שום דבר. אני אומר לכולם שכשקונפליקטים בין אישיים מופיעים, כשמישהו בועט או מכניס אגרוף למישהו אחר, סביר להניח שהאנשים האלה היו חייבים אחד לשני בעבר והם מיישבים את החוב. אם תנסה להתערב כדי לעצור את זה, הם לא יוכלו ליישב את החוב ויצטרכו לחכות לעשות את זה בפעם הבאה. זה אומר שאתה לא יכול לראות את היחסים הקארמתיים שלהם ואתה יכול בקלות לעשות מעשים רעים ולאבד דה כתוצאה מכך.

זה בסדר אם אדם רגיל מתערב בעניינים של אנשים רגילים, כי הוא נמדד לפי העקרונות של האנשים הרגילים. יש למדוד אותך לפי העקרונות העל-טבעיים. זה עניין של שין-שינג אם אתה לא עוזר לעצור רצח או הצתה כשאתה רואה אותם. איך אחרת תדגים שאתה אדם טוב? אם אינך עוזר לעצור רצח או הצתה, במה כן תתערב? עם זאת, יש נקודה אחת שיש להבהיר: הדברים האלה באמת אין להם דבר עם מתרגלים. ייתכן ולא מתכננים עבורך ולא בהכרח נותנים לך להיתקל בהם. אמרנו ששמירת דה מאפשרת לך להימנע מעשיית דברים רעים. ברגע שתתחיל לעשות את הדבר ההוא, אולי אתה בעצם מבצע מעשה רע ואז אתה עלול לאבד דה. ברגע שאתה מאבד דה איך אתה יכול לשפר את הרמה שלך? איך אתה יכול להגיע למטרה האולטימטיבית שלך? יש בזה כאלה נושאים. בנוסף, לאדם חייבת להיות תכונת הארה טובה. איכות מולדת טובה יכולה לגרום לאדם שתהיה לו תכונת הארה טובה. הסביבה  יכולה גם להשפיע.

אמרנו גם שאם כל אחד מאיתנו מטפח פנימה, בוחן את השין-שינג של עצמו כדי למצוא את הסיבות למה שלא עשינו היטב, כדי לעשות טוב יותר בפעם הבאה ומתחשב קודם באחרים לפני שהוא עושה משהו, החברה האנושית תהיה טובה יותר והערכים המוסריים יחזרו לסטנדרט הגבוה. התרבות הרוחנית גם היא תשתפר וכך גם הביטחון הציבורי. אולי לא תהיה משטרה. לא יצטרכו לשלוט על אף אחד, כי כל אחד יטיל על עצמו משמעת ויבחן את הלב של עצמו. כמה זה נפלא. כפי שאתם יודעים, החוק הופך למקיף יותר ושלם. עם זאת מדוע יש אנשים שעדיין עושים מעשים רעים? מדוע הם לא מצייתים לחוקים? זה בגלל שאתה אינך יכול לשלוט בלבם. כשלא רואים אותם, הם עדיין יעשו מעשים רעים. אם כולם יטפחו פנימה לתוך הלב, זה יהיה שונה לחלוטין. לא תצטרך להילחם בחוסר הצדק.

את הפא ניתן רק ללמד עד הרמה הזאת. את מה שגבוה יותר תוכל לקבל על-ידי  כך שתטפח בעצמך. השאלות שאנשים שואלים הופכות להיות ליותר ויותר ספציפיות. אם אסביר את כל השאלות לגבי החיים, מה יישאר לכם לטפח? אתה צריך לטפח ולהתעורר לדברים בעצמך. אם אומר לך את הכל, לא יישאר לך מה לטפח. למרבית המזל, הדאפא נעשתה כבר נחלת הציבור ואתה יכול לנהוג בהתאם לדאפא.

*                 *                 *

אני חושב שהתקופה שלי של הוראת הפא הגיעה פחות או יותר לסיומה. לכן, אני רוצה להשאיר את הדברים האמיתיים לכולם, כך שיהיה פא שינחה אתכם בטיפוח-תרגול העתידי. בכל התהליך של הוראת הפא הזה, הייתי אחראי על כולם ובאותו הזמן על החברה. למעשה, אנחנו גם הלכנו בעקבות העיקרון הזה. בין אם זה נעשה היטב או לא, אני לא אתן הערות ואשאיר את זה לדעת הציבור. השאיפה שלי היא להפוך את הדאפא הזה לנחלת הכלל, לאפשר ליותר אנשים שלנו להפיק תועלת ולאפשר לאלו שבאמת רוצים לטפח ולתרגל להתקדם בטיפוח-תרגול שלהם על-ידי כך שהם הולכים בדרך הפא. במקביל לתהליך של העברת הפא, גם הסברנו את העקרונות של להיות אדם ואנחנו מקווים שאם אחרי הסמינר לא תוכל ללכת בעקבות הדאפא הזה כדי לטפח ולתרגל, לפחות תיעשה אדם טוב. באופן זה תועיל לחברה שלנו. למעשה אתה כבר יודע איך להיות אדם טוב. אחרי הסמינר גם תוכל להיות אדם טוב.

במהלך הוראת הפא היו גם דברים שלא הלכו בקלות והיו הפרעות די גדולות מסוגים שונים. בגלל התמיכה העצומה מהארגון המארח, מאדמיניסטרטורים מתחומים שונים ובזכות המאמצים של חברי הצוות, הסמינרים שלנו היו מוצלחים למדי.

כל מה שאמרתי בהרצאות שלי היה כדי להדריך את כולם לטפח ולתרגל לקראת רמות גבוהות. בעבר, אף אחד לא לימד את הדברים האלה בהרצאות שלו. הדברים שלימדנו הם מאוד ברורים ומשלבים מדע מודרני ומדע עכשווי של גוף האדם. בנוסף, מה שנלמד הוא ברמה גבוהה מאוד. זה מכוון בראש ובראשונה כדי לאפשר לכולם באמת להשיג את הפא בעתיד ולהתרומם באמצעות טיפוח-תרגול – זו נקודת המוצא שלי. במהלך הוראת הפא והעברת הגונג אנשים רבים גם גילו שהפא הוא טוב מאוד אבל קשה מאוד ללכת בדרכו. למעשה, אני חושב שזה תלוי באדם אם זה קשה או לא. לגבי אדם רגיל שלא רוצה לטפח ולתרגל, הוא יחשוב שהטיפוח-תרגול ממש קשה מדי, לא מתקבל על הדעת או בלתי אפשרי להצליח בו. כאדם רגיל הוא לא רוצה לטפח ולתרגל והוא יחשוב שזה מאוד קשה. לאו דזה אמר: "כשאדם עליון שומע את הטאו, האדם הזה יטפח בחריצות. כשאדם ממוצע שומע את זה, הוא יטפח את זה לפרקים. כשאדם נחות שומע את זה, האדם הזה יצחק על זה בקול. אם אדם זה לא צוחק על כך בקול, זהו לא טאו." לגבי מטפח אמיתי הייתי אומר שזה קל מאוד ולא משהו גבוה מדי להשגה. למעשה מטפחים ותיקים רבים שיושבים כאן ואלה שאינם נוכחים, כבר הגיעו לרמות גבוהות מאוד בטיפוח-תרגול שלהם. לא אמרתי לכם את זה כדי שלא תפתחו החזקות או תהיו מרוצים מעצמכם, כי זה ישפיע על ההתפתחות של הגונג-לי שלכם. כמטפח – נחוש ואמיתי, אדם יוכל לסבול כל דבר ויוותר על או יתייחס בפחות חשיבות לכל החזקה מול כל מיני אינטרסים. כל עוד אתה יכול לעשות את זה, זה לא יהיה קשה. האנשים האלה חושבים שזה קשה בגלל שהם לא יכולים לשחרר את הדברים האלה. טיפוח-תרגול כשלעצמו אינו קשה וגם השיפור של הרמה של האדם אינו קשה. זה בגלל שהם לא יכולים לוותר על הלב האנושי, אז הם אומרים שזה קשה. זה בגלל שזה מאוד קשה לוותר עליו כשנמצאים בתוך רווחים מעשיים. האינטרסים האלה הם ממש כאן, אז איך אתה יכול להניח את הלב ההוא? זה למעשה בגלל זה שאדם יחשוב שזה קשה. כשקונפליקט בין אישי קורה, אם אינך יכול לטפח סובלנות או להתייחס אל עצמך כמטפח כשאתה מתמודד עם זה, הייתי אומר שזה לא מתקבל. כשטיפחתי ותרגלתי בעבר, מאסטרים גדולים רבים אמרו לי את המילים האלה: "כשקשה לסבול, אתה יכול לסבול את זה. כשזה בלתי אפשרי לעשייה, אתה יכול לעשות את זה." למעשה ככה זה. אחרי שתחזרו הביתה כולם יכולים לנסות את זה. כשאתם מתגברים על קושי אמיתי או על מצוקה תנסו את זה, כשלא ניתן לסבול את זה, תנסו לסבול. כשזה נראה בלתי אפשרי ואומרים שזה בלתי אפשרי, תנסו ותראו שזה אפשרי. אם אתם באמת יכולים לעשות את זה אתם באמת תגלו: "אחרי שעוברים עצי ערבה מוצלים, יהיו פרחים זוהרים ועוד כפר מלפנים!"

בגלל שדיברתי כל-כך הרבה, יהיה קשה לכולם לזכור כשכל-כך הרבה דברים הוזכרו. אני בעיקר אדרוש כמה דברים: אני מקווה שכולכם תתייחסו לעצמכם כמטפחים בטיפוח-תרגול העתידיים שלכם ובאמת תמשיכו את הטיפוח-תרגול שלכם. אני מקווה שגם המטפחים הותיקים והחדשים יוכלו לטפח ולתרגל את הדאפא ולהצליח בכך! אני מקווה שאחרי שתלכו הביתה, כולכם תעשו את השימוש המרבי בזמנכם לטיפוח-תרגול בפועל.