הרצאה שמינית

בּי-גוּ [1]

יש אנשים שדיברו על הנושא של בּי-גו. התופעה של בּי-גו קיימת. לא רק שהיא קיימת בקהיליית המתרגלים אלא גם בקרב מספר לא מבוטל של אנשים בכל החברה האנושית. יש אנשים שלא אוכלים או שותים במשך כמה שנים או למעלה מעשור. אבל הם חיים טוב מאוד. יש אנשים שאומרים שבּי-גו הוא ביטוי של רמה מסוימת. יש גם אנשים שאומרים שבּי-גו הוא סימן של טיהור גוף. יש גם אנשים שאומרים שהוא תהליך של טיפוח ברמה גבוהה.

למעשה זה לא אף אחד מאלו. מה זה אם כן? בּי-גו הוא בעצם שיטת טיפוח מיוחדת שמשתמשים בה בסביבה ספציפית. באילו נסיבות ספציפיות משתמשים בה? בסין העתיקה, במיוחד לפני יסוד הדתות, מתרגלים רבים אימצו את דרך התרגול הסודי, או התרגול המתבודד בהרים מרוחקים או במערות, רחוק מאוד ממושב אדם ברגע שהם בוחרים לעשות זאת באופן זה, זה נוגע בנושא של אספקת מזון. אם האדם לא היה משתמש בדרך הבּי-גו, הוא לא היה יכול לטפח ולתרגל בכלל והיה מת שם מרעב או מצמא. אני שטתי מצ'ונג-צ’ינג [2] לוו-האן ללמד את הפא ולקחתי סירה ששטה מזרחה לאורך נהר היאנג-צה. ראיתי כמה מערות בשני הצדדים של שלושת העמקים, בחלק האמצעי של ההרים. בהרבה הרים ידועים קיימים הדברים האלה גם. בעבר, אחרי שטיפסו אל מערה בעזרת חבל, המטפח היה חותך את החבל כדי לטפח במערה. אם הוא לא היה יכול להצליח בטיפוח הוא היה מת בתוכה. לא היו מים ולא היה מזון. בדיוק בנסיבות המיוחדות הללו הוא אימץ את שיטת הטיפוח המיוחדת הזו.

שיטות רבות עברו את תהליך ההורשה הזה, לכן הן כוללות בּי-גו. שיטות רבות לא כוללות בּי-גו. היום, רוב השיטות שהפכו לנחלת הציבור לא כוללות בּי-גו. אמרנו שצריך להתמקד בשיטה אחת ואין לעשות מה שמתחשק. אתם יכולים לחשוב שבּי-גו הוא טוב ורוצים גם כן. לשם מה אתם רוצים את זה? יש אנשים שחושבים שזה טוב, מסתקרנים ואולי הם חושבים שהיכולות שלהם יהיו גבוהות יותר והם יוכלו להתפאר. יש אנשים עם כל מיני צורות מחשבה. גם אם ישתמשו בשיטה הזו בטיפוח-תרגול עדיין צריך לצרוך את האנרגיה של האדם עצמו כדי לקיים את הגוף הפיזי. לכן זה לא שווה את המאמץ. אתם יודעים שבמיוחד אחרי יסוד הדתות היו אנשים שסיפקו מזון ותה במשך הזמן למי שישב במדיטציה או בטיפוח מתבודד במקדשים. זה לא נוגע בנושא הזה. במיוחד כשאנחנו מטפחים בחברה האנושית הרגילה. בכלל לא צריכים לאמץ את השיטה הזאת. בנוסף, אם אסכולת הטיפוח שלכם לא כוללת את זה, אין עליכם לעשות משהו כרצונכם. אבל אם אתם באמת רוצים בּי-גו, לכו ותטפחו. לפי מה שאני יודע, כשמאסטר מלמד שיטה לקראת רמה גבוהה ובאמת מדריך תלמיד, אם באסכולה הזו יש בּי-גו התופעה הזו עשויה להופיע. אבל אי אפשר להפיץ את זה בציבור. בדרך כלל לוקחים את התלמיד ומטפחים באופן סודי או מתבודד.

היום יש גם מאסטרים של צ’יגונג שמלמדים בּי-גו. האם הם השיגו בּי-גו? לא השיגו בסוף. מי השיג בּי-גו? ראיתי הרבה אנשים מתאשפזים. חיים די רבים של אנשים עמדו בסכנה. אז מדוע יש מצב כזה? הבּי-גו קיים, לא? כן, הוא קיים. אבל יש נקודה אחת, אסור סתם לערער ככה סתם את מצב החברה האנושית הרגילה. אסור לשבש אותו. בלי לדבר על כמות האנשים בכל המדינה שלא היו צריכים לאכול ולשתות, הייתי אומר שאם כל אחד באזור הצ'אנג-צ'ון לא היה צריך לאכול ולשתות, החיים היו קלים! גם לא צריך למהר ולהכין ארוחה. איכרים עובדים כה קשה בשדות ועכשיו אף אחד לא יצטרך לאכול. זה יקל על החיים, כי אנשים רק יעבדו ולא יאכלו. איך זה יכול להיות? האם זו תהייה חברה אנושית? זה בטוח לא ילך, כי אסור להפריע לחברה האנושית הרגילה בקנה מידה כל-כך גדול.

כשמאסטרים מסוימים של צ’יגונג לימדו בּי-גו, היו הרבה מצבי סכנה. יש אנשים שפשוט רודפים אחרי בּי-גו עם החזקה. אבל ההחזקה הזו לא הוסרה והחזקות רבות אחרות של אנשים רגילים גם כן לא סולקו. הפה של אדם כזה יזיל ריר כשהוא רואה אוכל טעים. ברגע שהתשוקה מתעוררת הוא לא יכול לשלוט בזה וישתוקק לאכול את האוכל. כשהתיאבון שלו מתעורר הוא ירצה לאכול, אחרת הוא ירגיש רעב. אבל הוא יקיא אם הוא יאכל ולא יהיה מסוגל לאכול. הוא יהפוך לעצבני מאוד ומפוחד בגלל שהוא לא יכול לאכול. אנשים רבים אושפזו וחיים של אנשים רבים ממש היו בסכנה. יש אנשים שחיפשו אותי וביקשו אותי לטפל במקרים המבולגנים האלה ואני לא רוצה לעשות את זה. יש מאסטרים של צ’יגונג שפשוט עושים דברים ללא אחריות. אף אחד לא רוצה לסדר את הבלגאנים האלה עבורם.

יתר על כן, אם תסתבכו בזמן שאתם מטפחים בּי-גו, האם אין זה נובע מתוך הרדיפה האישית שלכם? אמרנו שהתופעה הזו קיימת, אבל זה לא איזה מצב שקורה ברמה גבוהה. גם לא השתקפות מיוחדת כלשהי. זו רק שיטת תרגול שמשתמשים בה בנסיבות מיוחדות, אבל אי אפשר להפיץ אותה. מספר לא קטן של אנשים רודף אחרי בּי-גו ומדבר על כביכול בּי-גו או חצי בּי-גו וקובע את זה בדרגות. יש אנשים שטוענים שהם רק שותים מים. יש אנשים שטוענים שהם רק אוכלים פירות. כל אלו הם בּי-גו מזויפים וככל שהזמן עובר הם ייכשלו. מטפח אמיתי יישאר במערה בלי לשתות או לאכול. זה נקרא בּי-גו אמיתי.

גניבת צ'י

כשמדברים על גניבת צ’י יש אנשים שייראו חיוורים כאילו מישהו הזכיר נמר והם יהיו מפוחדים מכדי לתרגל צ’יגונג. בגלל שמרכלים על התופעה של שיגעון-טיפוח, גניבת צ’י וכו' בקהיליית המטפחים, הרבה אנשים לא מעזים לתרגל צ’יגונג או להתקרב לצ’יגונג. אם לא היו הדעות האלה, אולי עוד אנשים היו מתרגלים צ’יגונג. אבל יש מאסטרים של צ’יגונג עם שין-שינג נחות שמלמדים את הדברים האלה במיוחד. זה הופך את קהיליית המטפחים לדי מבולגנת. למעשה זה לא כה מפחיד כפי שהם תיארו. אמרנו שצ’י הוא רק צ’י, למרות שאתם יכולים לקרוא לזה "צ’י ראשוני מעורב" והצ’י הזה או הצ’י ההוא. ככל שיש צ’י בגוף האדם כך הוא נמצא ברמה של ריפוי מחלות ושמירה על הכושר. הוא לא נחשב כמתרגל גונג. ככל שיש לו צ’י זה אומר שהגוף שלו לא טוהר עדיין בדרגה גבוהה וכך עדיין יש לו צ’י חולני. זה בטוח. אדם שגונב צ’י נמצא גם ברמה של צ’י. בין מתרגלי הגונג שלנו מי רוצה את הצ’י העכור ההוא? הצ’י בגוף של מי שלא מתרגל גונג הוא די עכור. באמצעות תרגול צ’יגונג הוא יכול להתבהר. במקום שנמצאת המחלה ייראה אשכול גדול של חומר שחור. על-ידי המשכת התרגול, כשהאדם מגיע באמת לשלב של ריפוי מחלות ושמירה על כושר, הצ’י שלו יהפוך בהדרגה לצהוב. אם הוא ימשיך לתרגל, המחלה תירפא באמת והצ’י שלו יעלם גם כן. הוא יכנס למצב של "גוף לבן חלבי".

זה בעצם אומר שאם לבנאדם יש צ’י, יש לו עדיין מחלות. אנחנו מתרגלי גונג. בשביל מה מתרגלי גונג ירצו צ’י? הגוף שלנו עצמו צריך לעבור טיהור. מדוע אנחנו צריכים את הצ’י העכור הזה! בטוח לא צריכים אותו. אדם שרוצה צ’י הוא עדיין ברמה של הצ’י. כשהוא ברמה של הצ’י הוא לא יכול להבחין בין צ’י טוב לצ’י רע, כי אין לו את היכולת הזו ואילו את הצ’י האמיתי שבדאן-טיאן שבגופך הוא לא יכול לקחת, כי רק למי שיש יכולות גבוהות יכול לנגוע בצ’י הראשוני הזה. באשר לצ’י העכור שבגוף – תן לו לגנוב אותו, הוא לא מי יודע מה. כשאני מתרגל, אם אני רוצה למלא את עצמי בצ’י, אם אני רק חושב על זה, הבטן שלי תתמלא תוך זמן קצר.

אסכולת הטאו מלמדת תרגיל עמידה של טיאן-זי-ג'ואנג [3] ואילו אסכולת הבודהא מלמדת לשפוך צ’י על קצה הראש. יש הרבה צ’י ביקום ואתה יכול למלא את עצמך בזה כל היום. כשנקודות לאו-גונג ובּאי-הוי [4] פתוחות, אתה יכול למלא את עצמך בצ’י. על-ידי זה שאתה שופך צ’י עם הידיים בזמן שאתה מתרכז בדאן-טיאן, תהיה מלא תוך זמן קצר. לא משנה כמה תתמלא מזה, לְמה זה טוב? יש אנשים שמתרגלים צ’י הרבה והם מרגישים שכריות האצבעות והגוף נפוחים. כשאחרים מתקרבים לאדם כזה הם מרגישים שדה מסביבו: "וואו, תרגלת די טוב." אני אומר שזה שום דבר. איפה הגונג? עדיין תרגלת צ’י. צ’י לא יכול להחליף את המקום של גונג, לא משנה כמה צ’י יש לאדם. המטרה של תרגול הצ’י היא להחליף את הצ’י שבתוך הגוף עם הצ’י הטוב שבחוץ כדי לטהר את הגוף. בשביל מה לאחסן צ’י? כשאתה נמצא ברמה הזאת, לא עברת שינוי מהותי והוא לא גונג. לא משנה כמה צ’י תגנוב, עדיין תישאר שק גדול של צ’י. לְמה זה טוב? הוא לא הוחלף לחומר בעל אנרגיה גבוהה. אז מה אתה מפחד? תן לו לגנוב את הצ’י אם הוא באמת רוצה.

חשבו על זה כולכם: אם יש צ’י בגופכם, יש בו מחלות. אז כשהאדם גונב ממך, האם הוא גנב את הצ’י החולני שלך גם כן? הוא לא יכול להבדיל בין הדברים האלה בכלל, כי מי שרוצה צ’י גם נמצא ברמה הזאת של צ’י ואין לו יכולות כלשהן. אדם שיש לו גונג לא רוצה צ’י. זה בטוח. אם אתם לא מאמינים אפשר לעשות ניסוי. אם מישהו באמת רוצה לגנוב ממך צ’י, אתה יכול לעמוד שם ולתת לו לגנוב. אתה יכול למקד את מחשבתך במילוי הגוף בצ’י מהיקום בזמן שהוא גונב מאחוריך. תראה כמה שזה טוב כי זה עוזר לך להגביר את המהירות של טיהור הגוף וחוסך לך את תנועות הצ'ונג-גואן [5] . בגלל שהכוונה שלו רעה והוא גונב משהו ששייך למישהו אחר, למרות שהוא גנב משהו שהוא לא טוב הוא גם ביצע משהו שפוגע בדה. לכן הוא ייתן לך דה. זה יוצר מעגל שבזמן שהוא לוקח את הצ’י שלך בצד אחד הוא נותן לך דה בצד השני. האיש שגונב צ’י לא יודע את זה, אם הוא היה יודע את זה הוא לא היה מעז לעשות את זה!

לכל האנשים האלה שגונבים צ’י יש פנים כחלחלות. כולם כאלה. אנשים רבים הולכים לפארקים לתרגל צ’יגונג כדי לסלק את המחלות ויש להם כל מיני מחלות. כשהם מרפאים מחלה הם צריכים לנסות להוציא את הצ’י החולני, אבל האדם שגונב צ’י לא מוציא צ’י בכלל והוא אוסף כל מיני צ’י חולני בכל גופו. אפילו פנים גופו שחור מאוד. בגלל שהוא כל הזמן פוגע בדה, הוא שחור גם בחוץ. כששדה הקארמה גדל וכשהוא מאבד הרבה דה הוא ייעשה שחור בפנים ובחוץ. אם האדם שגונב צ’י היה יודע שהוא עובר כזה שינוי ומבין שהוא נותן דה לאחרים על-ידי זה שהוא עושה דבר כזה מטומטם, הוא לא היה עושה את זה כלל.

יש אנשים שמתארים צ’י בהגזמה: "כשאתה באמריקה אתה יכול לקבל את הצ’י שאני מקרין." "אתה יכול לחכות בצד השני של הקיר ותקבל את הצ’י שאני מקרין." יש אנשים שהם מאוד רגישים ובאמת יכולים לקבל את הצ’י כשהוא מוקרן. אבל צ’י אינו מטייל בממד הזה. הוא הולך בממד אחר שבו אין קיר במקום הזה. מדוע אינך יכול להרגיש שום דבר כשמאסטר של צ’יגונג מקרין צ’י על משטח ישר? יש שם מחסום בממד אחר. לכן צ’י אינו, כפי שאנשים מתארים, בעל כוח חדירה כל-כך גדול.

מה שבאמת עובד זה גונג. כשמתרגל יכול להקרין גונג כבר אין לו צ’י ומה שהוא מקרין זה סוג של חומר בעל אנרגיה גבוהה. כשרואים דרך הטיאן-מו הוא מין אור. כשהוא מוקרן על גוף של אדם הוא גורם לאדם להרגיש חום. זה יכול להשפיע על אדם רגיל. אבל זה עדיין לא יכול לגמרי להשיג את המטרה של ריפוי מחלות, כי זה יכול רק לדכא אותן. כדי באמת לרפא מחלות צריכה להיות יכולת על-טבעית. יש יכולת על-טבעית ספציפית לכל סוג של מחלה. ברמה המאוד מיקרוסקופית, על כל חלקיק קטן של גונג נמצאת דמותך. הוא יכול להכיר אנשים והוא בעל אינטליגנציה, כי הוא חומר בעל אנרגיה גבוהה. אם מישהו גונב את זה האם הוא יכול להישאר שם? הוא לא יישאר שם ואי אפשר לשים אותו שם כי הוא לא דבר ששייך לאדם עצמו. באשר לכל המטפחים האמיתיים, אחרי שהגונג התפתח יש מאסטרים שמטפלים בהם. המאסטר מסתכל שם על מה שאתה עושה. כשאתה מנסה לקחת דברים ממישהו, המאסטר של האדם ההוא לא יסכים גם כן.

איסוף צ'י

גניבת צ’י ואיסוף צ’י שניהם אינם בעיות שנפתור עבורכם כשאנחנו מלמדים ברמה גבוהה. זה בגלל שיש לי מטרה נוספת של שיקום המוניטין של הטיפוח-תרגול ועשיית מספר מעשים טובים. אני אגלה כאלו תופעות רעות שאף אחד לא דיבר עליהן בעבר. אני רוצה שכולכם תדעו עליהן כדי שאנשים מסוימים לא יבצעו כל הזמן מעשים רעים. יש אנשים שלא יודעים את האמת על הצ’יגונג ותמיד מפחדים לדבר על זה.

יש הרבה צ’י ביקום. יש אנשים שמדברים על הצ’י השמימי היאנגי והצ’י הארצי הייני. כיוון שאתה גם כן יחידה של היקום, אתה יכול ללכת על זה ולאסוף את הצ’י. אבל יש אנשים שלא אוספים את הצ’י ביקום. הם מתמחים בללמד אנשים איך לאסוף צ’י מצמחים. הם אפילו סיכמו את הניסיון שלהם: הצ’י של עץ הצפצפה לבן, או הצ’י של עץ האורן ירוק, איך אפשר לאסוף, מתי כדאי לאסוף. יש גם מישהו שאמר: "היה עץ ליד הבית שלי. אספתי את הצ’י שלו והוא מת." לאיזו יכולת זה נחשב? האין זאת עשיית מעשה רע? כפי שאתם יודעים שכשאנחנו באמת מטפחים ומתרגלים אנחנו דורשים מסרים חיוביים והתאמה לתכונת היקום. האם אתה לא צריך ליישם שן? כדי להתאים לתכונת היקום, ג’ן-שן-רן, צריך ליישם את שן. אם תמיד תעשה מעשים רעים איך הגונג שלך יגדל? האם המחלות שלך יכולות להירפא? האם זה לא ההפך ממה שהמתרגלים שלנו צריכים לעשות? זה גם נחשב להריגה ולביצוע מעשה רע! אולי יש אנשים שיגידו: "זה יותר ויותר בלתי מתקבל על הדעת מה שאתה אומר – להרוג חיה זו הריגה ולגרום לצמח למות זו גם הריגה." למעשה זה ככה. בבודהיזם מדברים על סמסארה. אולי התגלגלת לצמח בגלגולי הנשמות. זה מה שמלמדים בבודהיזם. כאן איננו מדברים על זה באופן זה, אבל אנחנו אומרים לכולם שגם לעצים יש חיים. לא רק שיש להם חיים אלא יש להם גם פעילות חשיבתית גבוהה מאוד.

לדוגמא: יש אדם באמריקה שהתמחה במחקר אלקטרוני והוא לימד אחרים איך להשתמש בגלאי שקר. יום אחד בא לו לפתע רעיון. הוא שם את שתי הזרועות של גלאי השקר על צמח אגבה [6] ושפך מים לתוך שורשיו. אז הוא גילה שהמחט של גלאי השקר ציירה עקומה. העקומה הזו הייתה זהה למה שהוא מצייר כשמוח אנושי מייצר בזמן קצר של התרגשות או שמחה. באותו רגע הוא היה בהלם. איך לצמח יכולים להיות רגשות? הוא כמעט רצה לצרוח ברחוב: "לצמחים יש רגשות!" בהשראת הניסוי הזה הוא המשיך לחקור בתחום זה וביצע הרבה ניסויים.

פעם אחת הוא שם שני צמחים אחד ליד השני וביקש מתלמיד שלו למעוך צמח אחד בנוכחות הצמח השני. אחרי זה הוא לקח את הצמח השני לחדר וחיבר אותו לגלאי שקר. הוא ביקש מחמישה מתלמידיו להיכנס לחדר לפי הסדר. לצמח לא היו כל תגובות כשהארבעה הראשונים נכנסו אל החדר. כשהתלמיד החמישי– זה שמעך את הצמח – נכנס אל החדר, לפני שהוא אפילו ניגש אל הצמח, המחט ציירה במהירות עקומה שמופיעה רק כשאדם מבוהל. הוא היה ממש בהלם! המקרה הזה מצביע על נושא מאוד חשוב: תמיד האמנו שבן אדם הוא חיים גבוהים עם יכולת תחושה וזיהוי ומוח שיכול לנתח דברים. איך צמחים יכולים לזהות דברים? האם זה לא מצביע על כך שיש להם תחושות גם כן? בעבר, אם מישהו אמר שלצמחים יש אברי חישה, מחשבה ורגשות והם יכולים להכיר אנשים, היו אומרים שהוא דוגל באמונות טפלות. בנוסף לאלו, נראה כי צמחים עוברים את בני האדם של היום במובנים מסוימים.

יום אחד הוא חיבר את גלאי השקר לצמח וחשב: "איזה ניסוי אעשה? אני אשרוף לו את העלים באש ואראה איך הוא יגיב." ברגע שהוא חשב על זה ולפני שהוא התחיל לשרוף, המחט האלקטרונית ציירה במהירות סוג של עקומה, שמצוירת רק כשבנאדם צועק "הצילו". היכולת העל-חושית הזו נקראה בעבר קריאת מחשבות. זו יכולת חבויה מולדת, אבל כל הגזע האנושי מתדרדר היום. כדי להחזיר אותה, צריך לטפח ולתרגל מחדש ולחזור לאמת המקורית העצמית ולטבע המקורי. אבל לצמח יש אותה והוא יודע מה אתה חושב. זה נשמע די בלתי מתקבל על הדעת, אבל זה היה ניסוי מדעי ממשי. הוא ניהל כל מיני ניסויים, כולל בדיקת היכולת של שליטה מרחוק במרחק רב. כשהתזות שלו פורסמו הן עוררו גלים בכל העולם.

בוטניקאים בארצות שונות, כולל אלו בארצנו, כולם עורכים את המחקר שלהם בתחום זה וזה כבר אינו אמונה טפלה. לפני כמה ימים אמרתי שמה שהמין האנושי שלנו התנסה בו, המציא וגילה, מספיק לשנות את ספרי הלימוד של היום. אבל בגלל ההשפעה של המנטליות המסורתית, אנשים לא מעונינים להכיר בזה, גם אין אף אחד שמארגן את הדברים האלה.

בפארק בצפון מזרח ראיתי שקבוצה של עצי אורן מתה. אף אחד לא ידע איזה סוג של צ’יגונג אנשים תרגלו שם: הם התגלגלו על כל הדשא ואחר כך אספו צ’י מהעצים ברגליהם בדרך אחת ובידיהם בדרך אחרת. תוך זמן קצר כל עצי האורן שם הפכו צהובים ומתו. האם מה שהם עשו היה מעשה טוב או רע? מנקודת המבט של המטפחים שלנו זה היה להרוג. אתה מטפח. לכן, כדי להתאים בהדרגה לתכונת היקום ולהשתחרר מהדברים הרעים האלה שלך עליך להיות אדם טוב. גם מנקודת המבט של אנשים רגילים, זה לא היה מעשה טוב. זה היה להשחית רכוש ציבורי ולהרוס את הצמחייה הירוקה ואת האיזון של המערכת האקולוגית. זה לא מעשה טוב משום נקודת מבט. יש הרבה צ’י ביקום ואתה יכול לאסוף כמה שאתה רוצה. יש אנשים שיש להם הרבה אנרגיה. כשהם מטפחים לרמה מסוימת הם יכולים באמת בהינף יד אחד לאסוף צ’י של צמחיה באזור גדול. אבל זה עדיין רק צ’י. לא חשוב כמה הוא אוסף, לְמה זה טוב? כשאנשים הולכים לפארק הם לא עושים שום דבר אחר. אחד מצהיר: "אני לא צריך לתרגל צ’יגונג. אני רק צריך לאסוף צ’י בזמן שאני מסתובב ואז התרגול שלי מסתיים. זה בסדר אם יש לי צ’י." הם חושבים שצ’י זה גונג. כשאנשים מתקרבים אל הבנאדם הזה הם ירגישו שהגוף שלו די קר. לצ’י של הצמחים יש את טבע היין, האין זאת? מטפח צריך לשמור על האיזון של יין ויאנג. למרות שהגוף של אדם זה מריח כמו שרף אורנים, הוא אפילו חושב שהוא מתרגל היטב.

מי שמתרגל משיג גונג

הנושא של מי שמתרגל גונג ומי שמקבל גונג הוא נושא מאוד חשוב. כשאנשים שואלים אותי על היתרונות של פאלון דאפא אני אומר שפאלון דאפא יכול לאפשר גונג שמזקק את המתרגלים וככה להפחית את כמות זמן התרגול. זה פותר את הבעיה שחסר לאדם זמן לתרגל, אבל הוא כל הזמן מזוקק על-ידי הגונג. במקביל, השיטה שלנו היא אחת שבאמת מטפחת הן את הגוף והן את הנפש. הגוף הפיזי שלנו יעבור שינויים גדולים. לפאלון דאפא יש עוד יתרון משמעותי ביותר שלא הזכרתי בעבר ורק היום נדבר עליו. בגלל שהוא קשור לנושא עיקרי שיש בו משמעות היסטורית ויש לו די הרבה השפעה על קהיליית המטפחים, אף אחד בהיסטוריה לא העז לחשוף אותו ולא הרשו גם לאף אחד לגלות אותו. אבל זה לא ילך אם לא אדבר עליו.

יש תלמידים שאמרו: "כל משפט שמאסטר לי הונג-ג'י אומר הוא סוד שמימי וחשיפה של הסודות השמימיים." אבל אנחנו באמת מביאים אנשים לרמות גבוהות יותר שזה להציל אנשים. אני צריך להיות אחראי עליכם ואני יכול לקחת את האחריות הזאת. לכן זה לא חשיפת סודות שמימיים.  אם מדברים סתם בחוסר אחריות אז זו חשיפת סודות שמימיים. היום אנחנו נדבר על הנושא הזה של מטפח גונג ומי משיג גונג. לפי מה שאני רואה כל השיטות היום, כולל שיטות באסכולת הבודהא, באסכולת הטאו ובאסכולת הצ’י-מן במהלך ההיסטוריה, כולן טיפחו את הפו-יואן-שן (פו-אי-שה) של האדם. וזה היה פו-יואן-שן שמשיג גונג. הג’ו-יואן-שן שאנחנו מדברים עליו כאן מתייחס למחשבה של עצמנו. אדם צריך להיות מודע למה שהוא חושב או עושה – זה האני האמיתי שלך. אבל אתה לא יודע כלל מה הפו-יואן-שן שלך עושה. למרות שאתה והוא נולדתם באותו זמן וקוראים לכם באותו שם ואתם שולטים על אותו גוף ונראים אותו דבר, אבל ליתר דיוק, הוא לא אתה.

יש עיקרון ביקום: מי שמאבד – מרוויח. מי שמטפח ומתרגל – משיג גונג. במהלך ההיסטוריה, כל השיטות לימדו אנשים  שיש להיות בטראנס במהלך התרגול ושאין לחשוב על שום דבר. אחר-כך יש להיכנס למצב של שקט עמוק, שבו אדם לא מודע לשום דבר. יש אנשים שיושבים במדיטציה במשך שלוש שעות כאילו רק עברו שניות. אחרים אפילו מעריצים את היכולת של האדם הזה להיכנס לשקט. האם הוא באמת תרגל? הוא עצמו בכלל לא יודע. במיוחד אסכולת הטאו מלמדת: "כשהשי-שן [7] מת היואן-שן נולד." את מה שהם מכנים ב"שי-שן" אנחנו מכנים "יואן-שן". את מה שהם מכנים "יואן-שן" אנחנו מכנים "פו-יואן-שן". אם השי-שן שלך באמת מת אתה באמת מת והג’ו-יואן-שן באמת לא יתקיים. מישהו שמתרגל בשיטה אחרת אמר: "המורה, כשאני מתרגל אני לא מזהה אף אחד בבית." מישהו אחר אמר לי: "אני לא מתרגל כמו אחרים שעושים את זה מוקדם בבוקר או מאוחר בלילה. אחרי שאני חוזר הביתה אני שוכב על הספה ואני בעצמי יוצא החוצה בשביל לתרגל. אני שוכב שם ומסתכל עליו מתרגל." אני חושב שזה עצוב מאוד, אבל זה גם לא מעציב.

מדוע אחרים מצילים את הפו-יואן-שן? פעם לוּ דונג-בּין [8] הצהיר: "אני מעדיף להציל חיה מאשר בנאדם." אנשים באמת מתקשים מאוד להתעורר בגלל שאנשים רגילים מבולבלים מהחברה האנושית הרגילה. לנוכח רווחים מעשיים הם לא יכולים לוותר על ההחזקות. אם אתה לא מאמין, בסיום ההרצאה יש אנשים שיצאו מהאודיטוריום הזה ויהפכו להיות אנשים רגילים שוב. אם מישהו מרגיז אותם או דוחף אותם הם לא יסבלו את זה. אחרי זמן מה הם לא ינהלו את עצמם כמתרגלים כלל. טאואיסטים רבים בהיסטוריה הבינו את הנקודה הזאת: בני אדם קשה מאוד להציל, כי הג’ו-יואן-שן שלהם מאוד מבולבל. יש אנשים שיש להם תכונת הארה טובה והם יבינו את זה מהר מאוד עם רמז. יש אנשים שלא יאמינו לא חשוב מה אומרים להם. הם חושבים שאתה מספר להם סיפורי מעשיות. אנחנו מדברים כל-כך הרבה על טיפוח השין-שינג, אבל אדם זה עדיין מתנהג כרגיל ברגע שהוא בין אנשים רגילים. הוא חושב שהתועלת הממשית והמוחשית שבהישג ידו היא עדיין מעשית והוא עדיין רודף אחריה. הפא שהמורה דיבר עליו נשמע הגיוני, אבל לא ניתן ליישם את זה. הג’ו-יואן-שן של בנאדם הוא הקשה ביותר להצלה ואילו פו-יואן-שן יכול לראות מראות של ממדים אחרים. אז הם חושבים: "מדוע אני צריך להציל את הג’ו-יואן-שן שלך? הפו-יואן-שן שלך הוא גם כן אתה. האם זה לא אותו דבר אם אציל אותו?  שניהם אתה וזה לא חשוב מי ישיג, בכל מקרה אתה השגת."

אני אתאר שיטה ספציפית של התרגול שלהם. אם לאדם יש יכולת על-טבעית של ראיה למרחקים, ייתכן והוא יראה את המראה הזה: כשאתה יושב במדיטציה, תראה שברגע שנכנסת לשקט מישהו עם אותה הופעה יוצא בבת אחת מגופך. אם אתה מנסה להבחין איפה אתה עצמך - אתה יושב ממש כאן. אחרי שאתה רואה שהאדם ההוא עוזב את גופך, המאסטר ייקח אותו לתרגל ולטפח בממד שהוא יצר. זה יכול להיות בצורה של החברה בעבר, או החברה של היום, או חברה של ממד אחר. הוא ילמד אותו לתרגל והוא יעבור קשיים רבים. כל יום זה יהיה שעה או שעתיים. כשהוא חוזר מהתרגול אתה תצא מהשקט. זה מה שאפשר לראות.

זה יהיה מעציב יותר אם לא יכולים לראות, או לא יודעים שום דבר ויוצאים מהשקט אחרי שעתיים של טראנס. יש אנשים שישנים במשך שעתיים או שלוש שעות. זה גם נחשב כסיום התרגול שלו והוא נתן את הכל למישהו אחר. זה נעשה לסירוגין שהוא יושב לאורך זמן מסוים במדיטציה כל יום. יש גם כאלה שהשלימו בבת אחת. כולכם שמעתם על בודהידארמה שישב מול קיר במשך תשע שנים. בעבר היו הרבה נזירים שישבו במשך עשורים. הזמן הארוך ביותר שתועד בהיסטוריה היה למעלה מ- 90 שנה. היה גם למעלה מזה. אפילו עם אבק עבה שהתאסף על העפעפיים ודשא שגדל על גופם הם עדיין המשיכו לשבת שם. גם באסכולת הטאו מלמדים את זה. במיוחד שיטות באסכולת הצ’י-מן דורשות לישון. אדם ישן במשך עשורים בלי לצאת ממצב הטראנס ולא מתעורר. אבל מי תרגל? הפו-יואן-שן של האדם יצא לתרגל. אם הוא יכול לראות הוא יגלה שהמאסטר מדריך את הפו-יואן-שן לתרגל. פו-יואן-שן יכול גם להיות חייב הרבה קארמה. למאסטר אין את היכולת לסלק את כל הקארמה. לכן הוא יגיד לו: "תתרגל כאן היטב. אני יוצא לרגע ותכף אחזור. תחכה לי כאן."

המאסטר יודע בדיוק מה יקרה, אבל הוא עדיין צריך לעשות את זה. בסוף שד יבוא להפחיד את האדם או הופך להיות יפיפייה כדי לפתות אותו – יהיו כל מיני דברים. השד יבין שהוא באמת לא יכול להזיז לו, כי יחסית קל לפו-יואן-שן לטפח, כי הוא יכול לדעת את האמת. השד יהיה נואש וירצה להרוג אותו כדי להתנקם והוא יהרוג אותו באמת. בצורה כזאת הוא ישלם את כל החוב שלו. אחרי המוות הפו-יואן-שן יופיע כמו עננת עשן. הוא יתגלגל מחדש למשפחה מאוד ענייה. הוא יסבול מגיל צעיר. כשהוא יתבגר המאסטר יחזור. מובן שהילד לא יוכל להכיר אותו. המאסטר ישחרר את זכרונו השמור בעזרת יכולת על-טבעית. הוא מיד יזכור הכל. "האם זה לא המאסטר שלי?" המאסטר יגיד לו: "עכשיו זה בסדר, אפשר להתחיל לתרגל." ככה אחרי שנים רבות המאסטר יעביר לו את התורה.

אחרי שהוא לימד אותו המאסטר יגיד לו: "יש לך הרבה החזקות לסלק. עליך לצאת לנדוד." נדודים בחברה זה די מענה. הוא צריך להתחנן לכסף ולפגוש סוגים שונים של אנשים שיצחקו עליו, יקללו אותו, יעליבו אותו, כל מיני דברים. הוא יתייחס לעצמו כמתרגל ויאזן היטב את היחסים עם אחרים, ינהל וישפר את השין-שינג כל הזמן. כל הפיתויים מכל מיני רווחים בין האנשים הרגילים לא יזיזו לו. אחרי שנים רבות הוא יחזור מנדודיו. המאסטר יגיד: "כבר השגת את הטאו והגעת לשלמות. אם אין לך יותר מה לעשות, חזור, ארגן והתכונן לעזוב. אם נשאר לך משהו לעשות, אז תסיים את הדברים שלך בין האנשים הרגילים." ככה פו-יואן-שן חוזר אחרי הרבה שנים. ברגע שהפו-יואן-שן חוזר, הג’ו-יואן-שן כאן גם כן יוצא ממצב הטראנס והג’ו-אי-שה מתעורר מהשינה.

אבל אדם זה למעשה לא טיפח. הפו-יואן-שן ההוא טיפח, לכן פו-יואן-שן משיג גונג. אבל ג’ו-יואן-שן גם כן סבל ובכל זאת הקדיש את כל הנעורים לישיבה שם וזמן חייו כאדם רגיל עבר כולו. אז מה יקרה? הוא ירגיש שאחרי היציאה מטראנס הוא טיפח גונג באמצעות התרגול שלו והשיג יכולות על-טבעיות. אם הוא רוצה לטפל בחולה או לעשות משהו הוא יהיה מסוגל כי הפו-יואן-שן יספק אותו. בגלל שהוא בכל זאת ג’ו-יואן-שן והג’ו-יואן-שן שולט על הגוף, לכן הוא מחליט. בנוסף לזה, הוא ישב כאן במשך כל-כך הרבה שנים, כל החיים שלו עברו. בזמן המוות פו-יואן-שן יעזוב. כל אחד ילך בדרך שלו. לפי הבודהיזם אדם זה עדיין יעבור סמסארה. בגלל שאדם מואר גדול טופח אצלו בגוף, אדם זה אסף כמות גדולה של דה גם כן. אז מה יקרה? ייתכן והוא יהיה פקיד גבוה או ירוויח הרבה כסף בגלגול הבא. זה יכול להיות רק ככה. האם הטיפוח שלו לא היה לשווא?

רק אחרי מאמץ רב קבלנו הסכמה לדבר על נושא זה. אני חשפתי תעלומה נצחית, סוד בתוך סוד שלא ניתן היה לדבר עליו לחלוטין. חשפתי את המהות של כל שיטות הטיפוח השונות במהלך ההיסטוריה. האם לא אמרתי שזה נוגע עמוק בנסיבות ההיסטוריות? אלו הן הסיבות. חשבו על זה: באיזו אסכולה לא טיפחו באופן זה? אתה ממשיך ומטפח, אבל בלי להשיג גונג. האין זה מעציב? אז את מי יש להאשים? בני אדם הם כה מבולבלים שאינם מתעוררים לכך, לא משנה כמה רומזים להם. אם דבריך נעלים מדי זה בלתי מתקבל על הדעת. אם דבריך נמוכים מדי הם לא מתעוררים אליהם. אפילו כשאני מדבר באופן זה, יש אנשים שעדיין יבקשו ממני לרפא את המחלות שלהם. אני ממש לא יודע מה להגיד להם. אנחנו מלמדים טיפוח-תרגול. אנחנו יכולים לטפל רק באלו שמטפחים כלפי רמות גבוהות.

באסכולת הטיפוח שלנו זה ג’ו-אי-שה שמשיג גונג. אז האם ג’ו-אי-שה ישיג גונג אם תגיד כך? מי מרשה את זה? זה לא כך, כי צריך להיות תנאי מוקדם. כולכם יודעים שאסכולת הטיפוח שלנו לא נמנעת ממגע עם החברה האנושית הרגילה בטיפוח ולא מתעלמת או בורחת מקונפליקטים. בסביבה המורכבת הזו של אנשים רגילים, אתה מודע בראש צלול ומפסיד ביודעין במובן של אינטרסים. כשהרווחים שלך ייגנבו על-ידי אחרים, אתה לא תתחרה ותילחם עבורם כמו אחרים. כשכל מיני דברים מפריעים לשין-שינג שלך אתה תפסיד. בסביבה הקשה הזאת תאמן את הרצון שלך ותשפר את השין-שינג שלך. בתוך ההשפעה של כל מיני מחשבות רעות של אנשים רגילים תוכל לצאת מעבר לכל זה.

חשבו על זה כולכם: האם זה לא אתה שסובל ביודעין? האין זה הג’ו-יואן-שן שלך שעושה את ההקרבה? האם זה אתה שהפסדת ביודעין את הדברים בין אנשים רגילים? אז מגיע לך לקבל את הגונג הזה, כי מי שמפסיד מרוויח. בגלל זה אסכולת הטיפוח שלנו מטפחת בלי להימנע מהסביבה המסובכת הזאת של אנשים רגילים. מדוע אנחנו מטפחים בתוך הקונפליקטים של אנשים רגילים? זה בגלל שאנחנו בעצמנו נשיג גונג. מטפחים מקצועיים בעתיד שמטפחים במנזרים יהיו צריכים לנדוד בין אנשים רגילים.

יש אנשים ששאלו: "מה עם השיטות האחרות שגם מתרגלות היום בין אנשים רגילים?" אבל כולן מפיצות ענייני ריפוי מחלות ושמירה על בריאות. אף אחד לא לימד טיפוח-תרגול לקראת רמות גבוהות למעט אלה שלימדו תלמיד יחיד. אלה שבאמת מלמדים את התלמידים כבר לקחו אותם כדי ללמד אותם בסוד. במשך כל השנים, מי דיבר על הדברים האלה בציבור? לא היה אף אחד. אסכולת הטיפוח שלנו לימדה בדרך זו בגלל ששלנו היא בדיוק דרך טיפוח כזאת ואנחנו משיגים גונג בדיוק באופן זה. באותו זמן מאות ואלפי הדברים שמתקינים באסכולה הזאת שלנו כולם מותקנים בג’ו-יואן-שן שלך כדי שאתה עצמך באמת תשיג גונג. אני אמרתי שעשיתי משהו שאף אחד לא עשה קודם ואני פתחתי את הדלת הכי רחבה. יש אנשים שהבינו את מה שאמרתי ומה שאמרתי הוא באמת לא בלתי מתקבל על הדעת. יש לי הרגל: אם יש לי ג'אנג ואני אומר רק צ'ה אחד שלו אתה יכול עדיין לטעון שאני מגזים. אבל מה שאמרתי הוא בעצם רק חלק קטן. בגלל הפער העצום בין הרמות, אינני יכול אפילו לגלות לך מעט מהדאפא הגבוה יותר.

אסכולת הטיפוח שלנו מטפחת בדיוק בדרך זו המאפשרת לך עצמך באמת להשיג גונג. זוהי הפעם הראשונה מאז ההתחלה של שמים וארץ. אתה יכול לבדוק בהיסטוריה. זה טוב, בגלל שאתה תשיג גונג בעצמך, אבל זה גם מאוד קשה. בתוך הסביבה המסובכת של אנשים רגילים ותוך כדי חיכוך השין-שינג בין אנשים, זה הכי קשה בשבילך להתרומם מעל ומעבר. זה קשה כי אתה ביודעין תפסיד כשאתה בתוך האינטרסים של אנשים רגילים. האם זה יזיז לך כשאתה מול אינטרסים שקשורים אליך; האם התככים הבין אישיים יזיזו לך או כשקרוביך או חבריך סובלים איך תשקול? זה בדיוק כל-כך קשה להיות מטפח! מישהו אמר לי: " מספיק להיות אדם טוב בקרב אנשים רגילים. מי יכול להצליח בטיפוח?" אחרי ששמעתי את זה הרגשתי די עצוב! לא אמרתי לו אף מילה. יש כל מיני סוגים של שין-שינג. יכולת ההתעוררות של האדם היא ברמת ההבנה שלו. מי שמבין ישיג.

לאו דזה אמר: "טאו שניתן להגיד אותו אינו טאו רגיל." אם אפשר להרים אותו מכל מקום על הארץ ולהצליח בטיפוח אז הוא לא יהיה בעל ערך. אסכולת הטיפוח שלנו מלמדת אותך להשיג גונג בעצמך תוך כדי קונפליקטים. לכן עלינו להתאים את עצמנו לאנשים הרגילים כמה שיותר. במובן החומרי לא ייגרם לך הפסד ממשי, אבל בסביבה החומרית הזאת, עליך לשפר את השין-שינג שלך. בגלל זה זה נוח. אסכולת הטיפוח שלנו היא הנוחה ביותר, כי אפשר לטפח אותה בין אנשים רגילים ולא צריכים להיות נזירים. היא גם הקשה ביותר בגלל אותה סיבה, כי האדם יתרגל ויטפח בתוך הסביבה המסובכת ביותר של אנשים רגילים. אבל היא הטובה ביותר בגלל זה, כי היא מאפשרת לאדם עצמו להשיג גונג. זוהי הנקודה הקריטית ביותר של אסכולת התרגול שלנו והיום חשפתי אותה בפני כולם. מובן שכשהג’ו-יואן-שן מקבל גונג גם הפו-יואן-שן מקבל גונג. מדוע זה כך? כשכל המסרים, הישויות האינטליגנטיות והתאים בגופך מקבלים גונג, הפו-יואן-שן גם מקבל גונג. אבל הוא אף פעם לא יהיה גבוה יותר ממך. אתה העיקרי והוא שומר על הפא.

אם מדברים על זה הייתי רוצה גם להוסיף משהו. אנשים רבים בקהיליית המטפחים תמיד רצו לטפח ולתרגל כלפי רמות גבוהות. הם הלכו לכל מקום ובזבזו הרבה כסף. הם לא מצאו את המאסטרים הידועים אחרי שהיו בכל הארץ. להיות ידוע לא בהכרח אומר שהם יודעים דברים היטב. בסוף, האנשים האלה נסעו הרבה, בזבזו כסף רב ומאמצים ולא השיגו דבר. היום חשפנו עבורכם את השיטה הטובה כל-כך. אני כבר הבאתי אותה עד לפתח דלתך. זה תלוי בך אם תוכל לטפח ולתרגל ואם תצליח. אם תוכל לעשות את זה אז תמשיך בטיפוח שלך. אם לא תוכל לעשות את זה, אם לא תוכל לטפח, אז מעתה ואילך אל תחשוב עוד על טיפוח-תרגול. פרט לשדים שירמו אותך, אף אחד אחר לא ילמד אותך ובעתיד לא תוכל לטפח. אם לא אוכל להציל אותך, אף אחד אחר לא יוכל. למעשה למצוא מאסטר אמיתי של פא אמיתי שילמד אותך קשה יותר מלטפס לשמים. בכלל אין אף אחד שמטפל בזה. בתקופת סוף-הדהארמה אפילו רמות גבוהות מאוד הן בסוף הג'יא ואף אחד לא מטפל באנשים רגילים. האסכולה הזאת היא הנוחה ביותר. בנוסף, מתרגלים בה ישירות בהתאם לתכונת היקום. היא הדרך המהירה ביותר והכי ישירה והיא מכוונת ישירות ללב האדם.

מעגל שמימי

באסכולת הטאו מדברים על מעגל שמימי גדול וקטן. אנחנו נסביר מהו "מעגל שמימי". המעגל השמימי שבדרך כלל אנחנו מתייחסים אליו הוא החיבור של שתי תעלות האנרגיה [9] של רן ודוּ. מעגל שמימי זה הוא מעגל שמימי בעומק העור שלא נחשב לשום דבר, חוץ מריפוי מחלות ושמירה על כושר. זה נקרא המעגל השמימי הקטן. מעגל שמימי אחר, שגם לא נקרא "המעגל השמימי הקטן" וגם לא "המעגל השמימי הגדול" הוא סוג של מעגל שמימי לטיפוח במדיטציה. הוא נע במעגל בתוך הגוף מני-וואן עד לדאן-טיאן. הוא המעגל הפנימי – זהו המעגל השמימי האמיתי לטיפוח-תרגול במדיטציה. אחרי שמעגל שמימי זה נוצר הוא יהפוך לזרם אנרגיה חזק מאוד שאז יביא מאות תעלות אנרגיה לתנועה על-ידי תעלת אנרגיה אחת, כך שכל תעלות האנרגיה האחרות ייפתחו. אסכולת הטאו מלמדת את המעגל השמימי אבל בודהיזם לא. מה מלמד הבודהיזם? כששאקיאמוני לימד את הדהארמה שלו הוא לא לימד גונג. ולא דיבר על גונג. אבל לשיטה שלו גם יש את צורת הטרנספורמציה שלה בטיפוח-תרגול. איך תעלת האנרגיה נעה בבודהיזם? היא מתחילה וחודרת את נקודת הבּאי-הוי, אז היא מתפתחת מקצה הראש לגוף התחתון בצורת ספירלה ובסוף באופן זה היא פותחת את מאות תעלות האנרגיה.

תעלת האנרגיה המרכזית בטנטריזם גם משרתת את אותה מטרה. יש אנשים שאומרים שאין תעלת אנרגיה מרכזית. אז מדוע בטנטריזם אפשר לטפח את תעלת האנרגיה המרכזית? למעשה כל תעלות האנרגיה בגוף האנושי ביחד מסתכמות בלמעלה מעשרת אלפים. הן מצטלבות אנכית ואופקית בדיוק כמו כלי דם והן אפילו עולות במספרן על כלי הדם. אין כלי דם בין האיברים הפנימיים, אבל יש תעלות אנרגיה. הן יתחברו אנכית ואופקית מקצה הראש לחלקים שונים של הגוף. אולי הן לא ישרות בהתחלה והן ייפתחו מהחיבור. אז הן יתרחבו בהדרגה ולאט-לאט יצרו תעלת אנרגיה ישרה. עם תעלת אנרגיה זו כציר היא תסתובב כדי לגרום לתנועה של כמה גלגלים מחשבתיים. המטרה היא גם לפתוח את כל תעלות האנרגיה בגוף.

הטיפוח-תרגול בפאלון דאפא שלנו נמנע מהדרך הזאת שבה תעלת אנרגיה אחת גורמת למאות תעלות אנרגיה לתנועה. מההתחלה מאות תעלות האנרגיה נדרשות להיפתח ולזרום באותו הזמן. אנחנו מיד מתרגלים ברמה גבוהה מאוד ונמנעים מדברים נמוכים. לגבי אנשים מסוימים, תקופת חיים אחת לא תספיק כדי לפתוח את כל מאות תעלות האנרגיה עם תעלת אנרגיה אחת. יש אנשים שצריכים לטפח ולתרגל במשך עשורים וזה מאוד קשה. שיטות רבות אמרו שתקופת חיים אחת אינה מספיקה להצליח בטיפוח. יש הרבה מטפחים בשיטות גבוהות שיכולים להאריך את חייהם – האם הם לא מדברים על טיפוח חיים? הם יכולים להאריך את חייהם כדי לטפח ולתרגל והם מטפחים לזמן ארוך מאוד.

מעגל האנרגיה השמימי הקטן הוא בעצם לריפוי מחלות ושמירה על כושר ואילו מעגל האנרגיה השמימי הגדול הוא לתרגול גונג – זה אומר שהאדם באמת מטפח ומתרגל. מעגל האנרגיה השמימי הגדול שאסכולת הטאו מתייחסת אליו אינו חזק כל-כך כמו זה שלנו שפותח את כל מאות תעלות האנרגיה ביחד. הסיבוב של מעגל האנרגיה השמימי הגדול באסכולת הטאו מתייחס לסיבוב של כמה תעלות אנרגיה, שנעות משלוש תעלות היין ושלוש תעלות היאנג [10] של ידו של האדם, אל כף רגלו, אל שתי הרגליים, אל השיער ואל כל הגוף. זה כבר נחשב כסיבוב של מעגל שמימי גדול. בהתחלה של מעגל האנרגיה השמימי הגדול זה כבר תרגול אמיתי של גונג. לכן מאסטרים מסוימים של צ’יגונג לא מלמדים את מעגל האנרגיה השמימי הגדול. מה שהם מלמדים הם רק דברים של ריפוי מחלות ושמירה על כושר גופני. יש אנשים שגם דיברו על מעגל האנרגיה השמימי הגדול, אבל הם לא התקינו אצלך דברים ואתה לא יכול לפתוח אותם בעצמך. בלי להתקין דברים איך הן יכולות להיפתח בקלות על-ידי זה שמסתמכים על כוונת המחשבה? זה כמו שעושים התעמלות – איך זה יכול לפתוח אותן? טיפוח תלוי במאמציו של האדם עצמו ואילו טרנספורמציה של גונג נעשית על-ידי המאסטר. רק אחרי שמתקינים אצלך את כל ה"מנגנון" הפנימי אז יכול להיות האפקט הזה.

במהלך ההיסטוריה אסכולת הטאו התייחסה לגוף האדם כאל יקום קטן. היא מאמינה שהיקום בחוץ הוא באותו גודל כמו מה שבפנים ומה שבחוץ נראה כמו מה שבפנים. השקפה זו נראית בלתי מתקבלת על הדעת ולא מובנת בקלות. היקום הזה הוא כל-כך גדול איך אפשר להשוות אותו לגוף האנושי? אנחנו מדברים על נקודה כזאת: הפיזיקה המודרנית חוקרת את המרכיבים של החומר, ממולקולות, אטומים, אלקטרונים, פרוטונים וקוורקים ועד לנויטרינו, אבל כמה גדול מה שמתחת לזה? מיקרוסקופ לא יכול להבחין בנקודה זו, אז מה יהיה החלקיק המיקרוסקופי ביותר מתחת? לא ידוע. למעשה מה שיודעת היום הפיזיקה שלנו הוא רחוק למדי מהחלקיק הקטן והמיקרוסקופי ביותר ביקום. כשאין לאדם את גוף הבשר ודם, עיניו יוכלו לראות דברים בראייה מוגדלת ויראו את הרמות המיקרוסקופיות. ככל שרמתו של האדם גבוהה יותר, כך הוא יכול לראות יותר מיקרוסקופי.

ברמתו של שאקיאמוני הוא דיבר על התיאוריה של שלושת אלפי העולמות שאומרת שבגלקסיית שביל החלב יש עוד אנשים עם גוף בשר ודם כמו אלו של הגזע האנושי שלנו. הוא גם אמר שגרגיר חול מכיל 3000 עולמות וזה מתאים להבנה של הפיזיקה המודרנית שלנו. מה ההבדל בין צורת הסיבובים של האלקטרונים מסביב לגרעין האטום לבין זאת של כדור הארץ מסביב לשמש? לכן שאקיאמוני אמר שברמה המיקרוסקופית גרעין חול מכיל 3000 עולמות. זה בדיוק כמו יקום עם חיים וחומר בתוכו. אם זה נכון חשבו על זה: האם יש חול בעולם שבתוך אותו גרגיר חול? האם יש 3000 עולמות בחול שבתוך אותו גרגיר חול? אז האם יש חול בתוך 3000 העולמות שבתוך החול שבתוך החול? אם ממשיכים להסתכל פנימה זה יהיה אינסופי. לכן, אפילו ברמה של טאתאגאטה, שאקיאמוני אמר כזה משפט: "זה נרחב ללא חיצוניות וזה קטן ללא פנימיות." זה כל-כך עצום שאי אפשר לראות את קצה היקום וכה קטן שאי אפשר לראות מהו הדבר המיקרוסקופי ביותר של החומר המקורי.

יש מאסטרים של צ’יגונג שאומרים: "בנקבובית זיעה יש עיר ורכבות ומכוניות רצות בתוכה." זה נשמע די בלתי מתקבל על הדעת, אבל אנחנו מגלים שאמירה זו אינה בלתי מתקבלת על הדעת אם באמת נבין ונלמד אותה מנקודת המבט המדעית. לפני כמה ימים כשדיברתי על פתיחת הטיאן-מו אנשים רבים במשך פתיחת הטיאן-מו שלהם גילו את המראה הזה: הם רצו החוצה לאורך תעלה במצחם, כאילו הם לא יכולים להגיע לסוף. כל יום במהלך התרגול שלהם הם מרגישים כאילו הם רצים לאורך הרחוב הגדול הזה עם הרים ונהרות בשני הצדדים. בזמן שהם רצים הם עוברים דרך ערים ורואים די הרבה אנשים והם חושבים שזו אשליה. מה זה היה? מה שהם רואים די ברור ואינו אשליה. אני אומר שאם הגוף של האדם הוא באמת כה עצום ברמה המיקרוסקופית אז אין זו אשליה. בגלל שאסכולת הטאו תמיד התייחסה לגוף האדם כאל יקום. אם הוא באמת יקום, המרחק בין המצח לגוף האצטרובלי יהיה מעל 108 אלף לי. אתה יכול למהר כלפי חוץ אבל זה רחוק מאוד.

אם המעגל השמימי הגדול פתוח במלואו במהלך הטיפוח-תרגול, הוא יביא למתרגל סוג של יכולת על-טבעית. איזו יכולת על-טבעית? כולכם יודעים שהמעגל השמימי הגדול נקרא גם "המעגל השמימי המרידיאני", או "סיבוב הצ’יאן-קון [11] " או "סיבוב ההֵא-צֵ'ה [12] ". ברמה שטחית מאוד הסיבוב של המעגל השמימי הגדול יצור זרם אנרגיה שייהפך בהדרגה ליותר צפוף, משתנה כלפי רמות גבוהות יותר והופך לרצועת אנרגיה בעלת צפיפות גבוהה. רצועת אנרגיה זו מסתובבת. במהלך הסיבוב שלה כשאנחנו מסתכלים ברמה מאוד שטחית עם הטיאן-מו נגלה שהיא תגרום לצ’י שבתוך הגוף לשנות מקום: הצ’י שבלב יעבור אל המעיים; הצ’י שבכבד יעבור אל הקיבה... אם מסתכלים ברמה מיקרוסקופית אפשר לראות שמה שמזיזים זה דברים גדולים. אם שולחים את רצועת האנרגיה הזאת מחוץ לגוף, זו היכולת של הזזת חפצים. אדם עם גונג חזק מאוד יכול להזיז דברים גדולים מאוד וזה נקרא הזזת חפצים גדולה. אדם עם גונג חלש מאוד יכול להזיז דברים קטנים וזה נקרא הזזת חפצים קטנה. זוהי הצורה של הזזת חפצים והיצירה שלה.

מעגל האנרגיה השמימי הגדול הוא תרגול גונג ישירות. לכן הוא מביא תנאים שונים וצורות של גונג. הוא גם מביא לנו מצב מיוחד מאוד. איזה מצב זה? אולי קראתם את המשפט הזה "בּאי-רי-פיי-שנג [13] " בספרים עתיקים, כמו שן-שיאנג-ג'ואן [14] , או דאן-ג'ינג, דאו-זאנג, או שינג-מינג גויי-ג'י. זה אומר שאדם יכול לעוף לאור היום. למעשה אני אומר לכם שאדם יכול להתרומם ברגע שהמעגל השמימי הגדול נפתח. זה כזה פשוט. יש אנשים שחושבים שאנשים מתרגלים במשך כל-כך הרבה שנים. אלה שפתחו את המעגל השמימי הגדול אינם מעטים. אני אומר שזה לא בלתי מתקבל על הדעת שעשרות אלפי אנשים יגיעו לדרגה הזו בגלל שככלות הכל מעגל האנרגיה השמימי הגדול הוא רק הצעד ההתחלתי בתרגול.

אז מדוע לא רואים שהאנשים האלה עפים ולא רואים שהם צפים באוויר? אין להפריע למצב של החברה האנושית הרגילה ואי אפשר גם להפריע או לשנות את צורת החברה האנושית הרגילה ככה סתם. איך אפשר שכולם יעופו באוויר? האם זו תהייה חברה של אנשים רגילים? זהו ההיבט העיקרי. מנקודת מבט אחרת, בני האדם לא נמצאים בין האנשים הרגילים כדי להיות בני אדם, אלא כדי לחזור למקור האמיתי שלהם. לכן יש גם עניין של יכולת ההתעוררות. אם האדם יכול לראות שהרבה אנשים באמת יכולים לעוף, גם הוא יטפח והנושא של ההתעוררות לא יתקיים. לכן, אם אתה יכול לעשות את זה באמצעות טיפוח, אתה לא יכול ככה סתם להראות או להציג את זה לאחרים, כי אחרים עדיין צריכים לטפח. לכן, אחרי שהמעגל השמימי הגדול שלך ייפתח, לא תוכל לעוף אם נועלים אותך בקצות אצבעות הידיים או של הרגליים או במקום מסוים בגופך.

בדרך כלל כשמעגל האנרגיה השמימי שלנו עומד להיפתח יקרה מצב מסוים. יש אנשים שישענו קדימה במשך מדיטציית הישיבה. בגלל שהגב נפתח טוב יותר, הגב יהיה קל מאוד והחלק הקדמי ירגיש כבד. יש אנשים שנשענים אחורה וחשים שגבם כבד בזמן שהחלק הקדמי של גופם מרגיש קל. אם כל הגוף שלך ייפתח היטב, תקפוץ למעלה ותרגיש שאתה בעצמך מתרומם כאילו עזבת את האדמה. ברגע שתוכל להתרומם באמת, לא יתנו לך להתרומם, אבל זה לא מוחלט. אלו שמפתחים יכולות על-טבעיות הם בדרך כלל בשני הקצוות: לילדים אין החזקות, גם לאנשים מבוגרים אין, במיוחד לנשים מבוגרות. הם יכולים בקלות לפתח ולשמר את היכולות. לגבי גברים, במיוחד גברים צעירים, ברגע שיש להם יכולת, הם לא יכולים להימנע מהמנטליות של ההתפארות. במקביל, הם עלולים להתייחס אליהן כאל אמצעים לתחרות בין אנשים רגילים. לכן לא מרשים לה להתקיים והיא ננעלת ברגע שהיא מתפתחת. אם חלק אחד של הגוף ננעל, האדם הזה לא יוכל להתרומם. זה לא אומר שבכלל לא נותנים למצב הזה לקרות אצלך. אולי נותנים לך לנסות את זה ויש אנשים מסוימים שיכולים לשמור על זה.

המצב הזה קורה כשאני נותן הרצאות במקומות שונים. כשערכתי סמינר בשאן-דונג היו תלמידים מבייג’ינג וגם מג'י-נאן [15] . מישהו שאל: "המורה, מה קרה לי? כשאני הולך אני מרגיש כאילו אני עוזב את האדמה. אני מרגיש כאילו אני מרחף בזמן שאני ישן בבית. אפילו השמיכה מרחפת כמו בלון." כשערכתי סמינר בגווי-יאנג [16] הייתה תלמידה, אישה מבוגרת מגווי-ג'ו. היו שתי מיטות בחדר שלה. מיטה אחת ליד קיר אחד ומיטה שנייה ליד הקיר השני. היא ישבה במדיטציה על המיטה והרגישה שהיא מרחפת וכשהיא פקחה את עיניה היא גילתה שהיא עפה למיטה השנייה. היא חשבה: "עלי לחזור למיטה השנייה." וכך היא עפה בחזרה.

היה תלמיד מצ’ינג-דאו [17] שישב במדיטציה על המיטה במהלך הפסקת הצהרים כשאף אחד לא היה במשרדו. ברגע שהוא ישב שם הוא התרומם וזז בעוצמה למעלה ולמטה לגובה של מטר. הוא היה יורד אחרי שעלה וזה המשיך והקפיץ את השמיכה לרצפה. הוא היה קצת מרוגש ומעט מפוחד. התנועות למעלה ולמטה המשיכו בכל הפסקת הצהרים. בסוף פעמון המשרד צלצל והוא חשב: "אני לא צריך לתת לאחרים לראות את זה. הם יתפלאו מה קורה. אני צריך להפסיק מהר." אז הוא הפסיק. זאת הסיבה שאנשים מבוגרים יכולים לנהל את עצמם היטב. אם זה היה קורה לאדם צעיר כשפעמון המשרד היה מצלצל הוא היה חושב: "בואו תסתכלו, אני עף." זה המקרה שבו אדם לא יכול לשלוט בקלות על המנטליות של ההתפארות: "תסתכלו כמה היטב תרגלתי, אני יכול לעוף." ברגע שאדם משוויץ, היכולת תיעלם, כי ככה אסור שהיא תתקיים. יש הרבה מקרים כאלה והם קורים לתלמידים באזורים רבים.

אנחנו דורשים שמאות תעלות אנרגיה ייפתחו מההתחלה. עד היום, 80-90 אחוזים מהתלמידים שלנו הגיעו למצב שגופם קל מאוד ואין לו מחלות. במקביל, כפי שאמרנו, בסמינר הזה לא רק דוחפים אותך למצב הזה שגופך מטוהר לחלוטין, אלא גם צריכים להתקין בגופך הרבה דברים, כך שתוכל לפתח גונג אפילו במהלך הסמינר. אני בעצם מרים אותך ומוביל אותך קדימה. לימדתי את כולכם את הפא בסמינר הזה והשין-שינג של כולם גם השתנה במקביל. כשתצאו מהאודיטוריום הזה רבים מכם ירגישו כמו אנשים שונים והשקפת העולם שלכם וודאי תשתנה. אתם תדעו איך לנהל את עצמכם בעתיד ולא תהיו עוד תועים כמו בעבר. מובטח לכם שזה יהיה כך. לכן השין-שינג שלכם כבר הדביק את הקצב.

כשמדברים על המעגל השמימי הגדול, למרות שלא נותנים לך להתרומם, תרגיש שכל גופך קל, כמו הולך באוויר. בעבר התעייפת כשהלכת צעדים ספורים, אבל עכשיו זה קל מאוד, לא משנה כמה רחוק תלך. תרגיש כאילו מישהו דוחף אותך בזמן שאתה רוכב על אופניים ולא תתעייף כשאתה עולה במדרגות, לא חשוב כמה קומות יש. מובטח שזה יהיה ככה. אלו שקוראים את הספר הזה ומתרגלים ומטפחים בעצמם יכולים גם כן להגיע למצב הרצוי. אני אדם שלא אומר את מה שהוא לא רוצה להגיד, אבל מה שאני אומר חייב להיות אמיתי, במיוחד בנסיבות האלו. אם אינני אומר את האמת בזמן שאני מלמד את הפא, אם הייתי אומר דברים לא אמיתיים, או אם הייתי מדבר ללא מטרה, ככה סתם, אז הייתי מלמד פא רע. לא קל לי לעשות את הדבר הזה. כל היקום מסתכל ואי אפשר שזה יסטה.

אדם רגיל ידע רק שיש מעגל שמימי גדול כזה וזה הכל. למעשה זה לא מספיק. כדי שהגוף יוחלף לגמרי וישתנה על-ידי החומר בעל האנרגיה הגבוהה מהר ככל האפשר, חייב להיות עוד מעגל שמימי שמזרים את כל תעלות האנרגיה בגופך. זה נקרא "המעגל השמימי מאו-יו [18] ". וזה כנראה מוכר על-ידי אנשים מעטים מאוד. בספרים לפעמים מזכירים את המושג הזה, אבל אף אחד לא מסביר את זה ולא אומרים לך. כולם מדברים מסביב לתיאוריות כי זה סוד בתוך סוד. אנחנו נגלה את כולו כאן: זה יכול להתחיל מנקודת הבּאי-הוי (או גם יכול להתחיל בנקודת ההוי-יין) ואחרי שזה יוצא זה הולך לאורך הגבול בין היין והיאנג. זה הולך מהאוזן אל הכתף לאורך כל אצבע ובין האצבעות עד צד הגוף ואז יורד מתחת לכף הרגל. אז הוא עולה למעלה לצד הפנימי של רגל אחת, יורד למטה מהרגל השנייה ושוב עובר מתחת לכף הרגל ועולה לאורך צד הגוף. זה שוב זז בין כל אצבעות היד ומגיע לקצה הראש ובכך מסיים מעגל שלם. זהו המעגל השמימי מאו-יו. אחרים יכולים לכתוב ספר שלם, אני הסברתי אותו בכמה מילים. אני חושב שזה לא נחשב לסוד שמימי, אבל אחרים חושבים שהדברים האלה מאוד יקרי ערך ולא ידברו עליהם בכלל אלא רק כשהם באמת מלמדים את התלמידים שלהם. רק אז הם מלמדים את מעגל האנרגיה השמימי של המאו-יו. למרות שחשפתי אותו, אין על איש מכם להשתמש בכוונת המחשבה כדי לשלוט על כך בזמן התרגול. אם תעשו את זה – אינכם מתרגלים את הפאלון דאפא שלנו. תרגול אמיתי לקראת רמות גבוהות הוא במצב של וו-ווי ואין בו שום פעולות מחשבתיות. מתקינים בגופכם דברים מוכנים. הם נוצרים באופן אוטומטי והמנגנונים הפנימיים האלה מטפחים אתכם. הם לבד יסתובבו כשיגיע הזמן. יום אחד במהלך התרגול ראשכם אולי יתנדנד מצד אל צד. אם ראשכם יתנדנד לצד הזה המנגנון מסתובב לצד הזה. אם הראש שלכם מסתובב לצד השני אז הוא מסתובב לצד ההוא. הוא יסתובב לשני הכיוונים.

אחרי שהמעגל הגדול והקטן נפתחים, הראש יתנדנד קדימה ואחורה במהלך מדיטציית הישיבה. זהו הסימן שהאנרגיה עוברת. אותו הדבר נכון לגבי התרגיל של המעגל השמימי של הפאלון שאנחנו מתרגלים. אנחנו מתרגלים אותו בדרך זו. למעשה כשאתה לא מתרגל הוא מסתובב בעצמו. הוא יסתובב ללא הרף לתמיד. כשאתה מתרגל אתה מחזק את המנגנון הזה. האם לא דיברנו על "הפא מזקק את המתרגל"? בדרך כלל אתה תגלה שהמעגל השמימי שלך מסתובב תמיד. למרות שאינך מתרגל, השכבה הזו של מנגנון האנרגיה, שמותקנת מחוץ לגוף, היא בעצם שכבה של תעלת אנרגיה גדולה הקיימת בחוץ הגורמת לגופך לתרגל. כל זה אוטומטי. זה גם יסתובב אחורה, זה מסתובב לשני הצדדים וזה פותח בכל רגע את תעלות האנרגיה שלך.

אז מהי המטרה של פתיחת המעגל השמימי? פתיחת המעגל השמימי אינה בעצמה המטרה של התרגול. גם אם המעגל השמימי שלך פתוח הייתי אומר שזה עדיין כלום. כשמטפחים הלאה, המטרה היא לפתוח מאות תעלות אנרגיה על-ידי תעלה אחת באמצעות המעגל השמימי כדי לפתוח את כל תעלות האנרגיה של הגוף. אנחנו כבר התחלנו לעשות את זה. כשמתרגלים הלאה יש אנשים שיגלו בזמן שהמעגל השמימי הגדול מסתובב שתעלת האנרגיה תהפוך להיות מאוד רחבה כמו אצבע ודי רחבה בפנים. בגלל שהאנרגיה גם נעשתה מאוד חזקה, אחרי שזרם האנרגיה נוצר היא תיעשה מאוד רחבה ובהירה. זה עדיין שום דבר. אם כך עד איזה דרגה צריכים לתרגל? מאות תעלות אנרגיה של האדם יתרחבו בהדרגה והאנרגיה תיעשה חזקה ובהירה יותר. בסוף, אלפי תעלות אנרגיה יתחברו יחדיו ויגיע המצב שאין תעלות אנרגיה ואין נקודות אקופונקטורה. כל הגוף מתחבר לאחד. זאת המטרה האולטימטיבית של פתיחת תעלות האנרגיה. המטרה היא לשנות את הגוף כולו על-ידי חומר בעל אנרגיה גבוהה.

בשלב זה הגוף יוחלף, פחות או יותר, על-ידי החומר בעל האנרגיה הגבוהה. במילים אחרות, האדם הגיע לרמה הגבוהה ביותר של טיפוח השי-ג’יאן-פא. גוף הבשר ודם של האדם יטופח עד למקסימום. בשלב הזה זה יביא לו מצב אחר. איזה מצב? האדם הזה יפתח גונג רב ומגוון. בטיפוח עם גוף של אדם רגיל, זאת אומרת במהלך טיפוח השי-ג’יאן-פא, כל היכולות העל-טבעיות (יכולות פוטנציאליות) יתפתחו. אבל בזמן שמתרגלים בקרב אנשים רגילים רובן נעולות. בנוסף הגונג-ג'ו של האדם יגדל לגובה רב. כל מיני צורות של גונג יחוזקו על-ידי הגונג רב העוצמה. אבל הן יכולות רק לתפקד בממד הזה שלנו ולא יכולות להשפיע על ממדים אחרים, כי הן יכולות על-טבעיות שטופחו מגוף הבשר ודם האנושי הרגיל. למרות זאת הן כבר יהיו מאוד רבות ומגוונות. בממדים שונים ובמובן של צורות הקיום של הגוף בממדים שונים, יהיו די הרבה שינויים. הדברים שהגוף הזה נושא בכל רמה של הממדים יהיו די רבים ומגוונים וייראו מאוד מפחידים. יש אנשים שיש להם עיניים בכל הגוף שלהם וכל נקבוביות הזיעה בגופם יהפכו לעיניים. יהיו עיניים בתוך כל השדה הממדי של האדם הזה. בגלל שזה גונג מאסכולת הבודהא יש אנשים שיהיו להם הדמויות של בודהיסאטווה או בודהא בכל גופם. כל הצורות של גונג יגיעו לדרגה מאוד רבה ומגוונת. בנוסף, ישויות חיות רבות יופיעו.

כשמגיעים לשלב הזה, מצב נוסף יקרה שנקרא "סאן-הואה-ג'ו-דינג [19] ". זה מצב מאוד ברור. זה גם מאוד בולט. אנשים עם טיאן-מו לא כל-כך גבוהה יכולים לראות את זה. לאדם יהיו שלושה פרחים מעל הראש. אחד הוא פרח לוטוס, אבל הוא לא פרח הלוטוס מהממד החומרי שלנו. שני הפרחים האחרים גם הם מממדים אחרים והם יפים מאוד. שלושת הפרחים האלה יסתובבו כל אחד בתורו מעל הראש של האדם. הם יסתובבו בכיוון השעון או נגד כיוון השעון וכל פרח גם יסתובב בעצמו. לכל פרח יהיה עמוד גדול, עבה כמו קוטר הפרח. שלושת העמודים הגדולים האלה יגיעו ישר עד לשמים, אבל הם אינם גונג-ג'ו – הם רק בצורה הזאת והם מאוד נפלאים. אם אתה יכול לראות אותם, אתה בעצמך תיבהל גם-כן. ברגע שהטיפוח של האדם מגיע לדרגה הזו, הגוף שלו יהיה בהיר וטהור והעור יהיה עדין. בשלב זה האדם הגיע לצורה הגבוהה ביותר של טיפוח שי-ג’יאן-פא, אבל זו לא הנקודה הסופית עדיין. יש עדיין להמשיך ולטפח ולהמשיך להתקדם.

הצעד הבא קדימה הוא רמת הביניים בין שי-ג’יאן-פא לצ’ו-שי-ג’יאן-פא שזה נקרא מצב של "גוף לבן טהור" (נקרא גם גוף לבן קריסטלי). כשטיפוח הגוף הפיזי הגיע לצורה הגבוהה ביותר של שי-ג’יאן-פא, זה רק שגוף הבשר ודם האנושי הוחלף לצורה הגבוהה ביותר. כשבאמת נכנסים לצורה הזאת כל הגוף יהיה מורכב מחומר בעל אנרגיה גבוהה. מדוע קוראים לזה גוף לבן טהור? זה בגלל שהגוף הזה הגיע לטוהר המוחלט של הדרגה הגבוהה ביותר. כשמסתכלים דרך הטיאן-מו כל הגוף שקוף, בדיוק כמו זכוכית שקופה. כשאתה מסתכל על זה אין שם כלום, מצב כזה יופיע. להגיד את זה בפשטות, הגוף הזה הוא כבר גוף בודהא. זה בגלל שהגוף שמורכב מחומר בעל אנרגיה גבוהה הוא כבר שונה מהגוף הפיזי שלנו. בשלב זה כל היכולות העל-טבעיות והטכניקות העל-טבעיות ייזרקו בבת אחת. ישימו אותן בממד עמוק מאוד. אין להן שום שימוש והן כבר לא ישרתו שום פונקציה מאותו יום ואילך. יום אחד בעתיד כשתצליח בטיפוח תוכל להסתכל לאחור ולהוציא אותם כדי לראות את תהליך הטיפוח שלך. בזמן הזה רק שני דברים יישארו: גונג-ג'ו עדיין נשאר והיואן-יינג המטופח יגדל מאוד. אבל שני הדברים האלה קיימים בממד עמוק שאדם עם טיאן-מו ברמה ממוצעת לא יכול לראות. כל מה שהוא יכול לראות זה שהגוף של אותו אדם הוא שקוף.

בגלל שהמצב של גוף לבן טהור הוא רק שלב ביניים, כשמטפחים הלאה האדם באמת ייכנס לטיפוח הצ’ו-שי-ג’יאן-פא, שנקרא גם טיפוח גוף הבודהא. כל הגוף יורכב מגונג, עכשיו השין-שינג של האדם ייעשה יציב. אדם יתחיל טיפוח-תרגול מהתחלה וייפתח שוב יכולות על-טבעיות מהתחלה. לא יקראו להן יותר "יכולות על-טבעיות". יקראו להן "כוחות שמימיים של פא הבודהא". הן יוכלו להשפיע על כל הממדים עם הכוחות ללא גבול שלהן. כשתמשיך לטפח ולתרגל בעתיד, אתה בעצמך תדע דברים של רמות גבוהות, איך לטפח ולתרגל וצורות של קיום של טיפוח-תרגול.

ההחזקה של ההתלהבות

אני אתייחס לנושא ששייך להחזקה של ההתלהבות. אנשים רבים תרגלו צ’יגונג במשך זמן רב. יש גם אנשים שמעולם לא תרגלו צ’יגונג, אבל רדפו והרהרו על האמת והמשמעות של החיים האנושיים. ברגע שהם לומדים את הפאלון דאפא שלנו הם מבינים מיד שאלות רבות מהחיים שהם רצו להבין, אבל לא יכלו למצוא להן תשובה. אולי יחד עם זה החשיבה שלהם עוברת התרוממות, הם מאוד נרגשים – זה בטוח. אני יודע שמתרגל אמיתי יודע מה המשקל של זה וינצור את זה בלבו. אבל הבעיה הזו מתרחשת לעתים קרובות: בגלל ההתרגשות האנושית, האדם עלול לפתח את המנטליות הלא נחוצה של ההתלהבות. זה גורם לאדם להיראות לא נורמלי בצורת ההתנהגות, במגע עם אחרים בחברה האנושית הרגילה, או בסביבה של החברה האנושית הרגילה. אני אומר שזה לא מקובל.

חלק ניכר משיטת התרגול שלנו הוא טיפוח בחברה האנושית הרגילה, כך שאין עליך להרחיק את עצמך מחברה אנושית רגילה ואתה צריך לטפח ולתרגל בדעה צלולה. היחסים בין האחד והשני צריכים להישאר נורמליים. כמובן, יש לך רמת שין-שינג גבוהה מאוד ומנטליות נכונה. אתה תשפר את השין-שינג שלך ואת הרמה שלך עצמך; לא תבצע מעשים רעים ותעשה רק מעשים טובים – זה יתבטא רק באופן זה. יש אנשים שמנהלים את עצמם כאילו הם או לא נורמליים או שהם ראו מספיק מהעולם הזה. הם אומרים דברים שאחרים אינם יכולים להבין. אחרים יגידו: "איך אדם שלומד פאלון דאפא נעשה ככה? נראה שיש לו בעיה נפשית." למעשה, אין זה כך. הוא פשוט נרגש מדי, לא רציונלי ולא מתאים להיגיון הנורמאלי. חשבו על זה כולכם: התנהגות כזו היא גם כן מוטעית, הלכת לקיצוניות אחרת זו גם כן החזקה. עליך לוותר על זה ולטפח ולתרגל כשאתה חי באופן נורמלי כמו כולם בין האנשים הרגילים. אם בקרב האנשים הרגילים אחרים יחשבו שאתה אובססיבי, הם לא יתעסקו אתך וישמרו ממך מרחק. אף אחד לא ייתן לך הזדמנויות לשפר את השין-שינג, ולא יתייחס אליך כאל אדם נורמלי – אני אומר שזה לא נכון! לכן, כולם צריכים לשים לב לנושא הזה ולנהל את עצמם היטב.

השיטה שלנו אינה כמו שיטות רגילות שגורמות לאדם לשכוח את עצמו, להיות בטראנס או להיות אובססיבי. השיטה שלנו דורשת שאתם תנהלו את עצמכם בראש בהיר. מישהו תמיד אומר: "המורה, ברגע שאני עוצם את עיני, הגוף שלי מתנדנד." הייתי אומר שזה לא בהכרח כך. אתה כבר פיתחת הרגל של לשכוח את הג'ו-אי-שה שלך. ברגע שאתה עוצם את עיניך אתה מניח את הג'ו-אי-שה במנוחה והוא ייעלם. אתה כבר פיתחת את ההרגל הזה. בזמן שאתה יושב כאן, מדוע הגוף שלך לא מתנועע? אם אתה שומר על המצב שבו העיניים שלך פקוחות, האם גופך יתנועע בעיניים עצומות קמעה? בפירוש לא. אתה חושב שיש לתרגל צ’יגונג בדרך זו ויצרת לעצמך מושג. ברגע שאתה עוצם את עיניך, תיעלם בלי לדעת היכן אתה. אמרנו שהג'ו-אי-שה שלך חייב להיות בהכרה, בגלל שהשיטה הזו מטפחת את עצמך. אתה צריך להתקדם עם דעה צלולה. יש לנו גם תרגיל שקט. כיצד אנחנו מתרגלים את התרגיל השקט? אנחנו דורשים מכולם שלא חשוב כמה עמוק אתה מודט, עליך לדעת שאתה מתרגל כאן. אסור לך לחלוטין להיות במצב של שבו אינך מודע לשום דבר. אז איזה מצב ספציפי יקרה? כשאתה יושב שם, תרגיש נפלא ונוח מאוד כאילו אתה יושב בתוך קליפת ביצה; תהיה מודע לכך שאתה מתרגל את התרגיל, אבל תרגיש שכל גופך אינו יכול לזוז. כל זה זה מה שחייב לקרות בשיטה שלנו. יש מצב אחר, כאשר בישיבה אדם מגלה שהרגליים שלו, הגוף, הזרועות והידיים נעלמו, ורק הראש נשאר. כשמתרגלים עוד, האדם יגלה שאפילו הראש נעלם ורק נשארת המודעות ומעט מחשבה שמודעת לכך שאתה עצמך מתרגל כאן. זה מספיק אם אנחנו נגיע למצב הזה. מדוע זה כך? כשאדם מתרגל במצב זה, הגוף מגיע למצב הטרנספורמציה המקסימלית וזהו מצב אופטימלי. לכן אנחנו דורשים שתגיע למצב זה של שקט. אבל אין עליך להירדם או לאבד את ההכרה, אחרת מישהו אחר יטפח את הדברים הטובים.

כל התלמידים שלנו לא צריכים אף פעם להתנהג לא נורמלי בין אנשים רגילים. אם אתה גורם להשפעה רעה בין אנשים רגילים, אחרים יגידו: "מדוע כל האנשים האלה שלומדים פאלון דאפא מתנהגים בדרך זו?" זה אותו דבר כמו לפגוע במוניטין של פאלון דאפא, אז שימו לב לנושא הזה. בעניינים אחרים או במהלך הטיפוח-תרגול, אין על האדם לפתח את המנטליות של ההתלהבות – המנטליות הזו יכולה בקלות להיות מנוצלת על-ידי שדים.

טיפוח דיבור

בעבר לימדו את טיפוח הדיבור גם בדת. אבל טיפוח דיבור שאליו התייחסו הדתות התייחס בעיקר למטפחים המקצועיים – נזירים וטאואיסטים שסגרו את פיהם ולא דיברו. בגלל שהם היו מתרגלים מקצועיים, הם התכוונו לעזוב את ההחזקות האנושיות בהיקף גדול יותר. הם האמינו שברגע שאדם חושב זוהי קארמה. הדתות הגדירו קארמה כ"קארמה טובה" ו"קארמה רעה". לא משנה אם זוהי קארמה טובה או קארמה רעה, בשתי הגישות של הריקנות של אסכולת הבודהא והאַין של אסכולת הטאו, אין לייצר אותה. לכן הם טענו שהם לא יעשו דבר כי אינם יכולים לראות את היחסים הקארמתיים של המאורעות, זה אומר שבטוב וברוע של דבר מסוים קיימים היחסים הקארמתיים האלה. מתרגל רגיל, שלא הגיע לרמה כה גבוהה, לא יכול לראות את הדברים האלה, לכן זה עלול להיות ככה שעל פני השטח משהו נראה טוב וייתכן וזה דבר רע ברגע שהוא נעשה. לכן, הם מקפידים על וו-ווי כמה שיותר ולא יעשו שום דבר, כך שהם יכולים להימנע מלייצר קארמה. זה בגלל שברגע שקארמה מיוצרת, האדם חייב לסלק אותה ולסבול בשביל זה. למשל, לגבי המטפחים שלנו זה כבר קבוע מראש באיזה שלב הם יהיו מוארים. אם אתה מכניס משהו לא נחוץ בחצי הדרך לשם, זה יגרום לקשיים לכל הטיפוח-תרגול שלך. לכן הם מאמינים בוו-ווי.

טיפוח הדיבור שאסכולת הבודהא מלמדת בעצם אומר, שהדיבור של האדם מוכתב על-ידי המחשבה שלו. בהתאם לכך, למחשבה הזאת יש כוונות. אם המודעות של האדם רוצה לחשוב, להגיד משהו, או לעשות משהו או לכוון את אברי החישה של האדם ואת ארבעת הגפיים, זו יכולה להיות החזקה בין אנשים רגילים. למשל, יש קונפליקטים בין אחד לשני, כמו "אתה טוב, הוא לא טוב," או "הטיפוח שלך טוב, שלו לא," אלו הם קונפליקטים בעצמם. בוא נדבר על משהו שהוא רגיל, כמו "אני רוצה לעשות את זה או את זה," או "העניין הזה צריך עכשיו להיעשות באופן זה או באופן זה." אולי זה יפגע במישהו ללא כוונה. בגלל שקונפליקטים בין אישיים הם מאוד מסובכים, אדם יכול, ללא כוונה, לייצר קארמה. לכן אדם רוצה לגמרי לסגור את פיו ולא לדבר. בעבר, הדתות התייחסו לטיפוח דיבור מאוד ברצינות וזה מה שלימדו בדתות.

רוב המתרגלים של הפאלון דאפא שלנו (חוץ מהמתרגלים המקצועיים האלה) מתרגלים ומטפחים בקרב אנשים רגילים. לכן הם לא יכולים להימנע מלנהל חיים נורמליים בחברה האנושית הרגילה ולנהל מגעים עם אחרים בחברה. לכל אחד יש עבודה והוא צריך לעשות אותה היטב. חלק מהאנשים צריכים לעשות את עבודתם בדיבור. אז האין זה קונפליקט? זה אינו קונפליקט. מדוע אין זה קונפליקט? טיפוח הדיבור שאנחנו מתייחסים אליו שונה מאוד מזה של אחרים. בגלל הבדלים בדרכי הטיפוח, הדרישות הן גם שונות. כולנו צריכים לדבר בהתאם לשין-שינג של המטפחים ולא להגיד דברים שייצרו קונפליקטים או להגיד דברים לא טובים. כמטפחים, עלינו לשקול את עצמנו על פי קנה המידה של הפא כדי לקבוע אם עלינו לומר דברים מסוימים. מה שיש לומר לא יצור בעיה אם האדם ייענה לקריטריון של השין-שינג של המטפחים בהתאם לפא. בנוסף, עלינו לדבר על ולהפיץ את הפא, כך שזה בלתי אפשרי לא לדבר. טיפוח הדיבור שאנחנו מלמדים כולל: תהילה ורווח אישי, שלא יכולים לוותר עליהם בקרב אנשים רגילים, שאינם קשורים לעבודה המעשית של המתרגלים בחברה; או דברים חסרי טעם בקרב המתרגלים באותה אסכולה; או התפארות שמוכתבת על ידי החזקה; או הפצת שמועות; או הדיונים האלה על נושאים חברתיים שהאדם מתלהב מהם ורוצה מאוד לדבר עליהם. אני גורס כי אלה הן החזקות של אנשים רגילים. אני חושב שבתחומים אלו עלינו לשים לב למה שאנחנו אומרים – זהו טיפוח הדיבור שאנחנו מתייחסים אליו. נזירים בעבר התייחסו לדברים האלה מאוד ברצינות, בגלל שברגע שהם התחילו לחשוב הם יצרו קארמה. לכן, הם היו מטפחים "גוף, דיבור ומחשבה." הכוונה בטיפוח של הגוף שהם דיברו עליו הייתה שאדם לא יעשה מעשים רעים. בטיפוח של דיבור התכוונו לכך שאדם לא ידבר. בטיפוח של המחשבה התכוונו לזה שאדם לא יחשוב אפילו. בעבר היו דרישות מחמירות לגבי הדברים האלה בטיפוח מקצועי במקדשים. אנחנו צריכים לנהל את עצמנו בהתאם לקריטריון של השין-שינג של המטפח. זה יהיה בסדר ככל שהאדם מנהל היטב את מה שיש או אין להגיד.