הרצאה רביעית

הפסד ורווח

בקהיליית המטפחים מדברים לעתים קרובות על היחס בין רווח והפסד. בין אנשים רגילים מדברים על כך גם כן. איך צריכים המתרגלים שלנו להתייחס להפסד ורווח? זה שונה מאנשים רגילים. מה שאנשים רגילים רוצים זה רווח אישי, איך לחיות טוב ובנוחיות. המטפחים שלנו אינם כאלה, אלא בדיוק ההפך. אנחנו לא רודפים אחרי מה שאנשים רגילים רוצים, ואילו מה שאנחנו מקבלים זה משהו שאנשים רגילים לא יכולים להשיג, גם אם הם רוצים אלא על-ידי טיפוח.

ההפסד שאנחנו מדברים עליו בדרך כלל אינו הפסד בתחום הצר. כשמישהו מדבר על הפסד הוא חושב על לתרום מעט כסף, לעזור לאלו שצריכים או להאכיל קבצן ברחוב. אלו הן גם צורות של נתינה וצורות של הפסד, אבל זה רק מתייחס לכך שפחות איכפת מהנושא היחיד של כסף או רכוש. ויתור על רכוש זה כמובן היבט של הפסד ויחסית היבט גדול גם כן. אבל ההפסד שאנחנו מתייחסים אליו אינו מוגבל לתחום הצר הזה. כמתרגלים, במהלך הטיפוח יש כל-כך הרבה החזקות שיש לוותר עליהן כמו הלב של ההתפארות, הקנאה, התחרותיות וההתלהבות. יש לסלק סוגים רבים של החזקות. ההפסד שאנחנו מדברים עליו הוא אחד במובן הרחב. במשך כל התהליך של הטיפוח, עלינו לאבד את כל ההחזקות והתשוקות של אנשים רגילים.

אולי מישהו חושב: "אנחנו מתרגלים טיפוח בין אנשים רגילים. אם אנחנו מאבדים את הכל, האם לא נהייה כמו נזירים או נזירות? זה נראה בלתי אפשרי לאבד הכל. " באסכולת הטיפוח שלנו, אלה שמטפחים בין אנשים רגילים נדרשים לתרגל ולטפח בדיוק בחברה של האנשים הרגילים ולהתאים לאנשים הרגילים כמה שיותר. אתם לא באמת נדרשים לאבד משהו חומרי, זה לא חשוב כמה גבוהה המשרה שלך או כמה רכוש יש לך. המפתח הוא להניח את הלב ההוא.

אסכולת הטיפוח שלנו מתכוונת במישרין אל הלב. הנושא המרכזי הוא אם אתם יכולים לקחת בקלות ולהתייחס פחות לנושאים של הרווחים האישיים והקונפליקטים הבין אישיים. טיפוח-תרגול במקדשים או בהרים מרוחקים וביערות מבודד אותך מהחברה של האנשים הרגילים, מכריח אותך לאבד החזקות של אנשים רגילים ומונע ממך כל תועלת חומרית כך שאתה יכול לאבד אותן. מטפח בין אנשים רגילים לא הולך בדרך זו. אדם זה נדרש לייחס לדברים האלה פחות חשיבות בסביבת החיים הזאת של האנשים הרגילים. מובן שזה מאוד קשה. זה גם הדבר הקריטי ביותר של אסכולת הטיפוח שלנו. לכן ההפסד שאנחנו מדברים עליו הוא הפסד במובן הרחב במקום הצר. הבה ונדבר על עשיית מעשים טובים או על תרומת כסף או רכוש. בימינו, כמה מהקבצנים שאתם רואים ברחובות הם מקצועיים וייתכן שיש להם אפילו יותר כסף מכם. עלינו להתרכז בדברים הגדולים ולא בקטנים. טיפוח-תרגול צריך להתמקד בתחומים גדולים עם כבוד. בתהליך ההפסד שלנו, מה שאנחנו מאבדים למעשה הם הדברים הלא טובים האלה.

אנשים מאמינים בדרך כלל שכל דבר שהם רודפים אחריו הוא טוב. למעשה מנקודת מבט של רמה גבוהה כל זה בשביל לספק את האינטרסים הדלים והמיידיים האלה בין האנשים הרגילים. הדתות אומרות שבלי קשר לכמה כסף יש לך או כמה גבוה התפקיד שלך, זה טוב רק לכמה עשרות שנים. אדם לא יכול להביא אתו את זה בלידה או לשאת את זה אתו עם מותו. מדוע הגונג כה יקר? זה בדיוק בגלל שהוא גדל הישר על גוף היואן-שן שלך ואפשר להביא אותו בלידה ולשאת אותו אחרי המוות. בנוסף לכך, זה קובע במישרין את סטטוס הפרי שלך בטיפוח ולכן זה קשה לטפח. במילים אחרות מה שאתה מאבד זה משהו רע. בדרך זו אתה יכול לחזור למקור האמיתי שלך. אז מה אתה מרוויח? את השיפור של הרמה שלך ולבסוף אתה משיג את הפרי האמיתי, משלים את הטיפוח ופותר את הנושא האולטימטיבי. מובן שזה לא יהיה קשה עבורכם בבת אחת לאבד כל מיני תחושות של אנשים רגילים ולהגיע לסטנדרד של מטפח אמיתי, כי זה לוקח זמן לעשות את זה. כשאתה שומע שאני אומר שזה לוקח זמן, אתה יכול להגיד שהמורה אמר לנו לקחת זמן וכך אתה תיקח לעצמך זמן כשאתה עושה את זה. זה לא ילך! עליך להיות תקיף עם עצמך, אבל אנחנו מרשים לך להשתפר בהדרגתיות. אם תוכל לעשות את כל זה בבת אחת היום אתה תהייה בודהא היום. לכן זה לא ריאלי. תוכל להשיג את זה בהדרגתיות.

מה שאנחנו מאבדים בעצם זה משהו רע. מה זה? זו קארמה וזה הולך יד ביד עם החזקות אנושיות שונות. לדוגמא, לאנשים רגילים יש כל מיני מחשבות רעות. למען אינטרס אישי הם מבצעים כל מיני מעשים רעים ורוכשים את החומר השחור הזה, קארמה. זה קשור במישרין ללב שלנו. כדי לסלק את הדבר הרע הזה, עליכם ראשית לשנות את הלב שלכם.

טרנספורמציה של הקארמה

יש תהליך טרנספורמציה בין החומר הלבן לבין החומר השחור. אחרי שיש קונפליקט בין אדם אחד לשני מתחולל תהליך הטרנספורמציה הזה. כשמישהו עושה מעשה טוב הוא מקבל את החומר הלבן, דה. כשמישהו עושה מעשה רע הוא מקבל את החומר השחור, קארמה. יש גם תהליך ירושה. יש השואלים "האם זה בגלל שמישהו ביצע מעשים רעים במחצית הראשונה של חייו?" ייתכן שזה לא כך לגמרי, כי הקארמה הזו אינה מצטברת רק בתקופת חיים אחת. קהיליית המטפחים מאמינה שיואן-שן לא נעלם. אם יואן-שן לא נעלם, אז אולי היו לו אינטראקציות חברתיות בחיים הקודמים כך שייתכן שמישהו היה חייב משהו למישהו, פגע במישהו או עשה דברים רעים אחרים כמו הריגה שיצרו את הקארמה הזו. דברים אלה מצטברים בממד אחר ותמיד נושאים אותם. אותו דבר נכון גם לגבי החומר הלבן. זה לא המקור היחיד. יש גם מצב אחר. ייתכן שבני משפחה והדורות הקודמים צברו אותם לדורות המאוחרים. בעבר הזקנים אמרו משפט כזה: "על אדם לצבור דה והדורות הקודמים צברו דה; אדם זה מאבד דה ופוגע בדה". זה מאוד נכון. היום אנשים ממוצעים לא מקשיבים יותר לדברים האלה. אם תספר לאנשים צעירים על איבוד דה או חוסר דה הם לא ייקחו את זה ללב בכלל. למעשה המובן של זה הוא מאוד עמוק. זה לא רק האידיאולוגיה והסטנדרטים הרוחניים של האנשים המודרניים, אלא גם קיום חומרי ממשי. לגוף האדם יש שני סוגי חומר.

מישהו שאל: "האם זה נכון שאם למישהו יש יותר מדי חומר שחור אז הוא לא יכול לטפח לרמות הגבוהות?" אפשר להגיד כך, כי עם הרבה חומר שחור זה ישפיע על תכונת ההארה של האדם. בגלל שזה יוצר שדה מסביב לגוף ועוטף את האדם ממש בפנים. אז הוא מופרד מג’ן-שן-רן, התכונה של היקום. לכן, ייתכן שתכונת ההארה של אנשים מסוג זה היא עלובה. כשאנשים מדברים על טיפוח-תרגול וצ’יגונג האדם הזה יתייחס לכולם כאמונות טפלות והוא לא יאמין להן כלל וכלל. הוא יחשוב שהן מגוחכות. זה ככה בדרך כלל, אבל לא תמיד. האם זה קשה מדי לאדם זה לתרגל ולטפח והוא לא יכול להשיג גונג ברמה גבוהה? אין זה כך. אמרנו שדאפא הוא ללא גבולות ושזה תלוי לחלוטין בלב שלך לטפח. המורה לוקח אותך דרך השער והטיפוח-תרגול תלויים בך. הכל תלוי באיך אתה עצמך מתרגל ומטפח. היכולת שלך לטפח תלויה ביכולת שלך לשאת, להקריב ולסבול. אם אתה נחוש בדעתך, שום קושי לא יעצור אותך. הייתי אומר שלא תהייה בעיה.

אדם שיש לו הרבה חומר שחור יצטרך בדרך כלל להקריב יותר מאדם שיש לו הרבה חומר לבן. בגלל שהחומר הלבן מתאים במישרין לתכונת היקום, ג’ן-שן-רן ככל שאדם משדרג את השין-שינג שלו בקונפליקטים הגונג שלו יגדל. זה כזה פשוט. אדם שיש לו הרבה דה יש לו תכונת הארה גבוהה. הוא יכול לסבול ולשאת קשיים פיזיים ונפשיים. גם אם אדם זה סובל יותר באופן פיזי ופחות באופן נפשי הגונג שלו עדיין יכול לגדול. זהו לא המקרה לגבי אדם עם הרבה חומר שחור, כי ראשית עליו לעבור דרך הליך זה: עליו להפוך את החומר השחור לחומר לבן. תהליך זה הוא גם די מכאיב. לכן על אדם עם תכונת הארה עלובה בדרך כלל לסבול יותר קשיים. עם הרבה קארמה ותכונת הארה עלובה זה קשה יותר לאדם זה לתרגל ולטפח.

קחו מקרה ספציפי לדוגמא: בואו נראה איך אדם זה מתרגל ומטפח. תרגיל המדיטציה בישיבה דורש לשים את שתי הרגליים בהצלבה במשך זמן ארוך. הרגליים יכאבו ויהיו רדומות אחרי שיושבים כך. ככל שהזמן עובר זה יתחיל להפריע לו נפשית ומאוד בחוזקה. סבל פיזי ונפשי יכול לגרום לגוף וגם לנפש לחוסר נוחות. יש אנשים שלא יכולים לסבול את הכאב כשהם יושבים כך עם הרגליים והם רוצים לוותר באופן שיניחו את הרגליים. יש אנשים שלא יכולים לסבול את זה עוד אחרי שהם יושבים קצת יותר זמן. ברגע שמורידים את הרגליים התרגול של אותו אדם הוא לשווא. ברגע שהרגליים כואבות אדם יעשה תרגילי שחרור ויחזור למצב הישיבה. אנחנו רואים שזה לא מועיל בכלל. זה בגלל שאנחנו יכולים לראות שברגע שהרגליים כואבות החומר השחור נע אל הרגליים. החומר השחור הוא קארמה שאפשר לסלק אותה על-ידי סבל. אז אפשר להפוך אותה לדה. ברגע שמרגישים את הכאב הקארמה מתחילה להיות מסולקת. ככל שהקארמה תדחוף יותר למטה כך יכאב יותר ברגליים. לכן הכאב ברגליים לא מגיע ללא סיבה. בדרך כלל מרגישים את הכאב ברגליים בזמן המדיטציה בישיבה בגלים. אחרי דקה של כאב מאוד בלתי נסבל, זה עובר ואז יש קצת הקלה. אחרי זמן קצר הכאב מתחיל שוב. זה בדרך כלל קורה כך.

בגלל שקארמה מסולקת חתיכה אחרי חתיכה, הרגליים יחושו מעט טוב יותר אחרי שחתיכה תסולק. מיד שוב חתיכה תבוא והרגליים יחושו שוב בכאב. אחרי שהחומר השחור מסולק, הוא לא מתפזר כי גם החומר הזה לא נעלם. ברגע שהוא מסולק הוא הופך מיד לחומר הלבן שהוא דה. מדוע ניתן להפוך אותו כך? זה בגלל שאדם זה סבל, הקריב ונשא קשיים. אנחנו אמרנו שדה מושג על-ידי סבל ונשיאת קשים או על-ידי כך שעושים מעשים טובים. לכן מצב זה יקרה במדיטציית הישיבה. יש אנשים שמורידים מהר את הרגליים ברגע שמתחיל לכאוב להם והם עושים קצת תרגילי שחרור לפני שהם חוזרים לתנוחת הישיבה. זה לא משיג שום אפקט בכלל. ברגע שעושים את תרגיל העמידה ייתכן שהזרועות מתחילות להתעייף כשעושים את כל תנוחת חיבוק הגלגל. ברגע שאדם לא יכול לסבול את זה עוד ומוריד את הידיים זה לא ישרת שום מטרה כלל וכלל. לְמה נחשב מעט הכאב הזה? הייתי אומר שזה פשוט קל מדי אם מישהו יכול להצליח בטיפוח רק על-ידי כך שיחזיק את הידיים כך. זה מה שיקרה כשאנשים מתרגלים את המדיטציה.

אסכולת הטיפוח שלנו אינה הולכת בעיקר בדרך זו. אבל חלק ממנה מתפקד בהיבט זה. ברוב המקרים הופכים את הקארמה דרך קונפליקטים של שין-שינג בין אחד לשני ובהם זה בא לידי ביטוי. כשמישהו נמצא בקונפליקט, העימות בין אחד לשני אפילו עובר את הכאבים הפיזיים. הייתי אומר שהכאבים הפיזיים הם הדברים הקלים ביותר לסבול. אפשר להתגבר עליהם בחרוק שיניים. כשמתהווה קונפליקט בין שני אנשים, הלב הוא הדבר שקשה ביותר לשלוט עליו.

למשל, בהגיעו למקום העבודה אדם ישתולל מכעס כשישמע במקרה שני אנשים משמיצים אותו. זה נשמע לו מאוד רע. אבל אמרנו שכמטפח אין על אדם להילחם בחזרה כשנותנים לו אגרוף או מעליבים אותו, אלא להתנהג על פי סטנדרד גבוה. כך הוא חושב שהמורה אמר שכמתרגלים אין עלינו להיות כמו אחרים ואנחנו חייבים לאמץ גישה טובה יותר. הוא לא יריב עם שני האנשים האלה. אבל בדרך כלל כשמתהווה בעיה אם זה לא נוגע לו בלב, זה לא נחשב, או שזה חסר תועלת ולא יכול לגרום לו להשתפר. לכן הלב שלו לא יכול להתגבר על זה והוא עדיין מוטרד מכך. זה יכול להיות שהלב שלו נעול על זה. הוא כל הזמן רוצה להסתובב ולהסתכל על הפנים של שני האנשים האלה. כשהוא מסתכל אחורה הוא רואה שני פרצופים זדוניים מתבוננים בו כשהם שקועים בשיחה ערה. הוא לא יכול יותר לסבול את זה ומאוד כועס. ייתכן שהוא אפילו יתחיל מיד לריב איתם. כשקונפליקט מתהווה בין אחד לשני זה קשה מאוד לשלוט על הלב. אני אומר שזה יהיה קל יותר אם אפשר יהיה לעבור את הכל במדיטציית הישיבה, אבל זה לא תמיד יהיה כך.

לכן, בטיפוח-תרגול העתידי שלכם תיתקלו בכל מיני סוגים של קשיים. איך אתם יכולים לטפח ללא קשיים אלו? אם כל אחד יהיה טוב לשני בלי קונפליקטים של אינטרסים או הפרעה מהלב האנושי איך יוכל השין-שינג שלכם להתקדם בזה שאתם רק יושבים שם? זה בלתי אפשרי. אדם צריך באמת למתן את עצמו באמצעות עשייה מעשית כדי שהוא יוכל להשתפר. מישהו שואל: "מדוע יש לנו תמיד קשיים בטיפוח-תרגול? הבעיות האלה אינן שונות בהרבה מאלו של אנשים רגילים". זה בגלל שאתם מטפחים ומתרגלים בין אנשים רגילים. אתם לא תתהפכו לפתע מלמטה למעלה כשראשכם פונה לאדמה, עפים לשם וסובלים באוויר. זה לא יהיה כך. כל דבר יקרה בצורה של מצבים יומיומיים כמו שמישהו הרגיז אותך היום, מישהו הכעיס אותך, מישהו התנהג אליך לא יפה או שמישהו לפתע מדבר אליך בלי כבוד. זה כדי לראות איך תגיב על הדברים האלה.

מדוע נתקלים בבעיות כאלה? הן נובעות מהקארמה שלך שאתה חייב. אנחנו כבר סלקנו עבורך מנות רבות לאינספור. נשאר רק המעט שמחולק לרמות שונות כקשיים המתוכננים לשייף את הלב האנושי ולסלק כל מיני החזקות כדי לשפר את השין-שינג שלך. אלה הם הקשיים שלך עצמך שאנחנו משתמשים בהם כדי לשפר את השין-שינג שלך ואנחנו מאפשרים לך להתגבר על כולם. ככל שתשפר את השין-שינג שלך, כך תוכל לעבור אותם. אם אתה רוצה להתגבר עליהם תוכל לעשות את זה, אלא אם כן אתה בעצמך לא רוצה לעבור אותם. לכן, מעתה ואילך כשתיתקל בקונפליקט אין עליך להתייחס אליו כאל מקרה. זה בכלל שכקונפליקט קורה הוא מתרחש באופן פתאומי. אבל המקרה אינו קיים  באופן מקרי. זה כדי לשפר את השין-שינג שלך. ככל שתתייחס לעצמך כמתרגל, כך תוכל להתייחס לזה כיאות.

מובן שלא יודיעו לך על קשיים או על קונפליקט מראש. איך אתה יכול לטפח ולתרגל אם יגידו לך כל דבר? זה יהיה חסר תועלת. הם בדרך כלל קורים באופן פתאומי, כך שהם יכולים לבחון את השין-שינג של האדם ולגרום לשין-שינג שלו להשתפר באמת. רק אז אפשר לראות אם אדם יכול באמת לשלוט בשין-שינג שלו. לכן, כשמתעורר קונפליקט הוא לא קורה באופן מקרי. נושא זה יתקיים במשך כל מהלך הטיפוח-תרגול והטרנספורמציה של הקארמה. שלא כמו מה שאדם רגיל מדמיין, זה הרבה יותר קשה מאשר לסבול באופן פיזי. איך אפשר להגדיל את הגונג רק על-ידי כך שמתרגלים מעט יותר כשהזרועות כואבות או על-ידי זה שהן מורמות והרגליים עייפות מעמידה? איך אפשר להגדיל את הגונג רק על-ידי כמה שעות נוספות של תרגילים? זה רק משרת את המטרה של הטרנספורמציה של הבן-טי, אבל יש עדיין לחזק את זה על-ידי אנרגיה. זה לא עוזר לשדרג את הרמה של האדם. הקשיים שמתגברים עליהם  בלב הם המפתח לשיפור אמיתי של הרמה. אם אדם יכול להשתפר רק על-ידי זה שהוא סובל באופן פיזי, הייתי אומר שהאיכרים הסיניים סובלים הכי הרבה. אם כן, האם על כולם להיות מאסטרים של צ’יגונג? לא חשוב כמה תסבול באופן פיזי, אינך סובל מספיק כמו שהם סובלים כשהם עובדים גם קשה וגם בשקדנות כל יום בשדה מתחת לשמש השורפת. זה לא עניין כל-כך פשוט. לכן אמרנו שכדי להשתפר באמת,על האדם לשפר באמת את הלב שלו, רק אז הוא יכול באמת לשפר את עצמו.

במהלך תהליך הטרנספורמציה של הקארמה, כדי לנהל את עצמך היטב, שלא כמו אדם רגיל שלא יעשה את הדברים נכון, אתה צריך תמיד לשמור על לב של חמלה ועל מצב לב שליו. אם לפתע תיתקל בבעיה, תוכל לטפל בה היטב. כשאתה תמיד שומר על לב של חמלה ורחמים יהיה לך זמן או מקום למתן את העימות ולחשוב ברגע שתתעורר לפתע בעיה. אם אתה תמיד רוצה בלב להיאבק עם אחרים ולהילחם, הייתי אומר שתתחיל לריב עם אחרים בכל פעם שתיתקל  בבעיה. זה מובטח. לכן, כשאתה נתקל בקונפליקט הייתי אומר שזה כדי להפוך את החומר השחור שלך לחומר לבן, לדה.

כשהגזע האנושי מתפתח להיקף זה של היום, כמעט כל אחד נולד עם קארמה על גבי קארמה ובגוף של כל אחד יש די הרבה קארמה. לכן כשהופכים את הקארמה, יקרה מצב זה בדרך כלל: כשהגונג שלך גדל והשין-שינג שלך משתפר, הקארמה שלך מסולקת ונהפכת באותו הזמן. כשמישהו נתקל בקונפליקט, זה יכול להתבטא בבעיית שין-שינג בין אחד לשני. אם אתה יכול להבליג הקארמה שלך תסולק, השין-שינג שלך ישתפר והגונג שלך יגדל גם כן. כל אלו משתלבים יחדיו. לאנשים בעבר היו במקור הרבה דה ושין-שינג טוב. ככל שהם סובלים מעט מקשיים כך הם יכולים להגדיל את הגונג שלהם. אנשים הם לא כאלה היום. ברגע שהם סובלים הם לא רוצים לטפח. יתר על כן, הם יותר ויותר לא מתעוררים, מה שעושה את זה קשה יותר עבורם לטפח.

בטיפוח-תרגול ייתכנו שני מצבים כשמתמודדים באופן קונקרטי עם קונפליקטים ספציפיים או כשאחרים מתנהגים אליך רע: אחד הוא שאולי התייחסת לאדם זה רע בחייך הקודמים. אתה מרגיש בלבך לא מאוזן, "איך אדם זה יכול להתייחס אלי כך?" אז מדוע התייחסת אליו כך בעבר? אתה יכול לטעון שלא ידעת את זה אז והחיים האלה אין להם דבר עם החיים ההם. זה לא עובד. יש עוד עניין. בתוך קונפליקט זה נוגע בנושא של הפיכת קארמה. לכן, כשעוסקים בקונפליקט מסוים עלינו לאמץ גישה טובה יותר במקום להתנהג כמו אנשים רגילים. זה אותו דבר לגבי מקום העבודה או סביבות עבודה אחרות. אותו דבר נכון גם לגבי עצמאים, כי גם להם יש אינטראקציה חברתית. זה בלתי אפשרי לא להיות במגע עם החברה, לפחות יש קשר בין שכנים.

באינטראקציה חברתית אדם ייתקל בכל מיני עימותים. לגבי אלה שמתרגלים ומטפחים בין אנשים רגילים, סוג העסק שלך לא משנה. בלי קשר לכמה כסף יש לך, כמה גבוהה המשרה שלך או איזה עסק פרטי או חברה אתה מנהל, זה לא משנה ועליך לסחור ביושר ולנהל לב ישר. כל המקצועות בחברה האנושית צריכים להתקיים. זה הלב האנושי שאינו הגון, בלי קשר למקצוע. הייתה אמרה בעבר: "תשעה מתוך עשרה סוחרים הם רמאים". זוהי אמרה שנעשתה על-ידי אנשים רגילים. אני אומר שזה עניין של הלב האנושי. ככל שהלב שלך ישר ואתה סוחר בהגינות, כך מגיע לך להרוויח יותר כסף אם אתה משקיע יותר מאמצים. זה בגלל שאתה מתוגמל על המאמץ שהשקעת בין אנשים רגילים. אין הפסד – אין רווח. עבדת בשביל זה. בכל מעמד חברתי אדם יכול להיות אדם טוב. יש קונפליקטים שונים לגבי אנשים ממעמדות חברתיים שונים. חברת המעמד העליון יש לה את הקונפליקט של המעמד העליון שבכולו אפשר לטפל כיאות. בכל מעמד חברתי אדם יכול להיות אדם טוב ולייחס פחות חשיבות לתשוקות או להחזקות שונות. אדם יכול להוכיח את עצמו כאדם טוב בשכבות שונות ואדם יכול לתרגל ולטפח בשכבה החברתית שלו.

בימינו, אם זה בחברה ממשלתית או בעסקים אחרים בארצנו, קונפליקטים בין אנשים הפכו יחידים במינם. בארצות אחרות ובמהלך ההיסטוריה התופעה הזו מעולם לא קרתה. כתוצאה מכך קונפליקטים לגבי אינטרסים אישיים מופיעים בצורה חמורה במיוחד. אנשים משחקים משחקי מחשבה ומתחרים על מעט רווח אישי; המחשבה שיש להם והתחבולות שהם משתמשים בהן הם מאוד מרושעים. אפילו להיות אדם טוב זה קשה. לדוגמא, אתה מגיע למקום העבודה שלך ורואה שהאווירה שם אינה נכונה. מאוחר יותר מישהו אומר לך שזה וזה השמיץ אותך ודיווח עליך אצל הבוס, מה שמציב אותך במצב נורא. אחרים מסתכלים עליך בהבעה מוזרה. איך אדם רגיל יכול לסבול את זה? איך מישהו יכול לקבל את זה? "אם מישהו עושה לי בעיות, אני אחזיר לו באותה מטבע. אם יש לו תומכים גם לי יש. בוא נילחם". אם אתה עושה את זה בין אנשים רגילים הם יגידו שאתה אדם חזק. אבל כמטפח זה איום ונורא. אם אתה מתחרה ורב כמו אדם רגיל אז אתה אדם רגיל. אם אתה עולה עליו אתה אפילו גרוע מאותו אדם רגיל.

איך עלינו להתמודד עם עניין זה? כשנתקלים בקונפליקט מסוג זה עלינו ראשית לשמור על ראש קר ואין עלינו להתנהג באותה דרך כמו אותו אדם. מובן שאנחנו יכולים להסביר את העניין באדיבות ואין זו בעיה אם נבהיר את העניין, אבל אין עליך להתעקש מדי על זה. אם אנחנו נתקלים בבעיות אלה אין עלינו להתחרות ולהילחם כמו אחרים. אם אתה עושה את מה שאותו אדם עשה האין אתה אדם רגיל? לא רק שאין עליך להתחרות ולהילחם כמוהו, אלא שעליך גם לא לשנוא אותו בלבך. באמת אין עליך לשנוא את אותו אדם. אם אתה שונא אותו האם אינך כועס? אז לא התנהגת לפי ה"רן". אנחנו מטפחים ג’ן-שן-רן ויהיה לך אפילו פחות שן. כך שאין עליך להיות בדיוק כמוהו, או ממש לכעוס עליו למרות שהוא שם אותך במצב הנורא הזה היכן שלא יכולת אפילו להרים את הראש. במקום לכעוס עליו עליך להודות לו בלבך ולהודות לו באמת. אדם רגיל יכול לחשוב בדרך זו: "האם אין זה כמו א-Q [1] ? אני אומר לך שאין זה כך.

חשבו על זה כולכם: אתם מתרגלים, האם אין עליכם לדרוש מעצמכם קריטריון גבוה יותר? העקרונות של אנשים רגילים אינם צריכים לחול עליכם. כמטפח האם אינך מקבל דברים של רמות גבוהות? לכן, יש להקפיד אתך על העקרונות של הרמות הגבוהות. אם אתה עושה את מה שאותו אדם עשה האם אין אתה כמוהו? מדוע עליך להודות לו אם כך? חשוב על זה: מה תשיג? ביקום זה יש עיקרון שאומר: "אין הפסד – אין רווח". כדי להרוויח יש להפסיד. אדם זה שם אותך במצב נורא בין אנשים רגילים והוא הצד שהרוויח על חשבונך. ככל שהמצב שהוא שם אותך בו יהיה גרוע יותר וככל שההשפעה שלו תהייה רבה יותר, כך תסבול יותר והוא יפסיד יותר דה. דה כזה כולו יינתן לך. בזמן שאתה סובל את כל זה עליך להתייחס לכך פחות ולא לקחת את זה ברצינות בלבך.

ביקום זה יש עוד עיקרון: אם סבלת מאוד הקארמה בגופך תעבור טרנספורמציה. בגלל שהקרבת, הכמות שסבלת תועבר כולה לכמות שווה של דה. האם זה לא הדה מה שהמתרגל רוצה? אתה תרוויח בשתי דרכים כי הקארמה שלך גם מסולקת. אם האדם לא יצר את הסביבה הזו עבורך, איך אתה יכול לשדרג את השין-שינג שלך? אם גם אתה ואני נהיה נחמדים אחד לשני ונשב כאן בהרמוניה איך זה יכול להיות שהגונג יגדל? זה בדיוק בגלל שאותו אדם יצר את הקונפליקט הזה עבורך שמייצר עבורך הזדמנות לשפר שין-שינג ואתה יכול לנצל את זה לשדרג את השין-שינג שלך. האם השין-שינג שלך לא משתפר כך? אתה הרווחת בשלוש דרכים: אתה מטפח, ועם שין-שינג ששופר, האם הגונג שלך לא גדל גם כן? אתה הרווחת בארבע דרכים במכה אחת. מדוע אין עליך להודות לאותו אדם? עליך באמת להודות לו מעומק לבך. זה למעשה כך.

מובן שלבו של אותו אדם לא היה טוב, אחרת הוא לא היה נותן לך דה. אבל הוא למעשה יצר עבורך הזדמנות לשפר את השין-שינג שלך. במילים אחרות עלינו לשים לב לטיפוח השין-שינג. באותו זמן שהשין-שינג מטופח הקארמה מסולקת ונהפכת לדה כך שתוכל לעלות לרמה גבוהה יותר; זה הולך יד ביד. מנקודת המבט של הרמה הגבוהה העיקרון כולו משתנה. אדם רגיל לא יבין את זה. כשאתה מסתכל על העיקרון הזה מהרמה הגבוהה כל דבר יהיה שונה. בקרב אנשים רגילים אתה יכול למצוא שהעקרונות האלה נכונים, אבל הם לא נכונים למעשה. רק מה שנראה מהרמה הגבוהה הוא נכון באמת. זה בדרך כלל כך.

הסברתי ביסודיות לכולכם את העקרונות ואני מקווה שבטיפוח-תרגול בעתיד כל אחד יתייחס לעצמו כאל מתרגל ובאמת יטפח ויתרגל כי העקרונות כבר מוצגים כאן. אולי יש אנשים שבגלל שהם חיים בין אנשים רגילים, הם עדיין חושבים שהאינטרס הממשי החומרי הזה שמונח שם מעשי יותר. בתוך הזרם של האנשים הרגילים הם עדיין לא יכולים לנהל את עצמם בסטנדרטים הגבוהים. למעשה, בשביל להיות אדם טוב בין אנשים רגילים יש גיבורים שמשמשים לנו כמודלים לחיקוי, אבל אלה הם מודלים לחיקוי בין אנשים רגילים. אם אתה רוצה להיות מטפח, הכל תלוי בטיפוח הלב שלך ובהתעוררות שלך עצמך, כי אין שום מודל לחיקוי. טוב שהיום חשפנו את הדאפא הזה. בעבר אם רצית לטפח ולתרגל אף אחד לא היה מלמד אותך. בדרך זו אתה יכול לנהוג לפי הדאפא ואולי תנהג טוב יותר. השאלה אם אתה יכול לטפח ולתרגל או להצליח והרמה שתגיע אליה כל אלו תלויים בך עצמך.

מובן שהצורה שבה הקארמה נהפכת אינה לגמרי כמו מה שתיארתי עכשיו; זה יכול להתבטא בתחומים אחרים. זה יכול לקרות בחברה או בבית בזמן שהולכים ברחוב או בסביבה חברתית אחרת. אדם יכול להיתקל בקשיים. צריך לגרום לך לוותר על כל ההחזקות שאינך יכול לוותר עליהן בין אנשים רגילים. כל ההחזקות האלה, כל עוד יש לך אותן, הן צריכות להיות מסולקות בסביבות שונות. יגרמו לך למעוד וכך תתעורר אל הטאו. באופן זה אדם עובר את הטיפוח-תרגול.

יש גם מצב אחר טיפוסי: במהלך הטיפוח-תרגול אצל רבים מכם, בדרך כלל כשאתם מתרגלים צ’יגונג בני זוגכם יהיו מאוד לא מאושרים. ברגע שתתרגלו בני זוגכם יריבו אתכם. אם תעשו משהו אחר לא יהיה להם איכפת. לא חשוב כמה זמן תבזבזו במשחק מה-ג'יאנג [2] , בני זוגכם עלולים לא להיות מרוצים, אבל לא כמו כשאתם מתרגלים צ’יגונג. תרגול הצ’יגונג שלכם לא קשור אליהם וכמה שזה טוב שאתם מאמנים את הגוף ואתם לא מפריעים להם. אבל ברגע שאתם מתחילים לתרגל צ’יגונג, הם יתחילו לזרוק דברים מסביב ולפתוח בריב. יש זוגות שכמעט התגרשו בגלל ויכוחים על תרגול צ’יגונג. הרבה אנשים לא חשבו על השאלה מדוע המצב הזה קורה. אם אתם שואלים מאוחר יותר את בני זוגכם: "למה אתה כל-כך מתרגז כשאני מתרגל צ’יגונג"? הוא או היא אינם יכולים להסביר את זה ובאמת לא יהיו להם סיבות. "באמת לא הייתי צריך להתרגז כל-כך. כל-כך התעצבנתי באותו רגע." למעשה מה העניין? ברגע שמתרגלים צ’יגונג הקארמה צריכה להיהפך. אתם לא תרוויחו בלי להפסיד ומה שתפסידו זה דברים רעים. עליכם להקריב.

אולי ברגע שאתם נכנסים לבית בני זוגכם יתנפלו עליכם. אם תחזיקו מעמד, המאמצים שלכם לתרגל צ’יגונג היום לא היו לשווא. יש אנשים שגם יודעים שבתרגול צ’יגונג על האדם להדגיש את הדה. לכן אדם זה בדרך כלל מסתדר מצוין עם בת זוגו. הוא חושב: "בדרך כלל אם אני אומר 'אחת' היא לא תגיד 'שתיים'. היום היא 'רוכבת' על הראש שלי." הוא לא יכול לשלוט במזגו ויתחיל לריב. וכך התרגול של היום הסתיים לשווא. בגלל שקארמה הייתה שם היא עזרה לו לסלק אותה. אבל הוא לא קיבל את זה והתחיל לריב אתה. וכך הקארמה לא יכלה להיות מסולקת. יש הרבה מקרים כאלה ורבים מהמטפחים שלנו התנסו בהם. אבל הם לא חשבו מדוע. לבני זוגכם לא יהיה אכפת אם תעשו משהו אחר. תרגול של צ’יגונג צריך להיות למעשה משהו טוב, אבל הם תמיד מוצאים בכם פגמים. למעשה הם עוזרים לכם לסלק את הקארמה, אבל הם לא יודעים את זה בעצמם. הם לא רבים אתכם באופן שטחי ועדיין טובים אליכם בלב. אין זה כך. זה כעס אמיתי מעומק הלב כי היכן שלא תנחת הקארמה האדם ירגיש חוסר נוחות. זה מובטח שזה יהיה כך.

שיפור השין-שינג

בעבר, בגלל שהרבה אנשים לא יכלו לשמור היטב על השין-שינג הרבה בעיות צצו. אחרי שהתרגול שלהם הגיע לרמה מסוימת הם לא יכלו להתקדם עוד. יש אנשים שיש להם רמה גבוהה של שין-שינג בתור התחלה. הטיאן-מו שלהם נפתחת בבת אחת במשך התרגול והאדם יכול להגיע לתחום מסוים. בגלל שלאדם זה יש יחסית איכות מולדת ורמת שין-שינג גבוהה הגונג שלו גדל במהירות. כאשר זה מגיע לגובה של השין-שינג שלו הגונג גם גדל לאותו גובה. אם הוא רוצה להמשיך להגדיל את הגונג שלו הקונפליקט ייעשה גם כן רציני יותר, כי זה דורש ממנו להמשיך לשפר את השין-שינג. זה נכון במיוחד לגבי אדם עם איכות מולדת טובה. הוא יכול לחשוב שהגונג שלו גדל היטב והתרגול גם כן הולך טוב. מדוע יש לפתע כל-כך הרבה בעיות? כל דבר לא הולך טוב. אנשים לא מתייחסים אליו יפה והבוס שלו גם לא אוהב אותו. אפילו המצב בבית נעשה מאוד מתוח. מדוע יש לפתע כל-כך הרבה בעיות? אדם זה בעצמו יכול לא להבין את זה. בגלל האיכות המולדת הטובה שלו הוא הגיע לרמה מסוימת שגורמת למצב זה. אבל איך זה יכול להיות הקריטריון הסופי להשלמת הטיפוח? זה רחוק מסיום הטיפוח-תרגול! עליך להמשיך לשפר את עצמך. בגלל הכמות המועטה של האיכות המולדת שלך הגעת למצב זה. כדי להתרומם הלאה יש להרים את הסטנדרד גם כן.

יש אנשים שאומרים: "אני ארוויח עוד כסף לסדר את המשפחה שלי כך שלא אצטרך לדאוג לשום דבר. אחרי כן אני אטפח את הטאו". הייתי אומר שאתה חולם בהקיץ. אינך יכול להתערב בחיים של אחרים וגם אינך יכול לשלוט בגורל של אחרים, כולל של אשתך, בניך, בנותיך, הוריך או אחיך. האם אתה יכול להחליט על הדברים האלה? יתר על כן, איך תוכל לתרגל ולטפח אם לא יהיו לך כל דאגות או קשיים? איך תוכל לעשות את התרגילים בנוחיות ובמנוחה? איך יכול להיות כזה דבר? זה מה שאתה חושב מנקודת המבט של אנשים רגילים.

טיפוח-תרגול חייב להיעשות באמצעות קשיים כדי לבחון אם תוכל להיפרד או לייחס פחות חשיבות לסוגים שונים של רגשות ותשוקות. אם יש לך החזקה לדברים האלה לא תצליח בטיפוח. לכל דבר יש את היחסים הקארמתיים שלו. מדוע אנשים יכולים להיות אנשים? זה בגלל שלאנשים יש רגשות. הם חיים רק בשביל הרגשות. חיבה בין בני משפחה, אהבה בין גבר ואישה, אהבה להורים, רגשות, ידידות, עשיית דברים למען הידידות וכל דבר אחר, כל אלו קשורים לרגשות. אם אדם רוצה לעשות משהו או לא, הוא שמח או לא, אוהב או שונא משהו וכל דבר בחברה האנושית כולה בא מהרגשות האלה. אם לא תוותר על הרגשות האלה לא תוכל לטפח ולתרגל. אם אתה יוצא מהרגשות האלה אף אחד לא יכול להשפיע עליך. לב של אדם רגיל לא יוכל להשפיע עליך. מה שמחליף את מקומן של הרגשות זה חמלה שהיא משהו אצילי יותר. מובן שזה לא קל לוותר על הרגשות האלה מיד. טיפוח-תרגול הוא תהליך ארוך ותהליך של ויתור הדרגתי על החזקות. אבל אתה חייב להיות קפדן לגבי עצמך.

כמתרגלים לפתע תיתקלו בקונפליקטים. מה עליכם לעשות? עליכם תמיד לנהל לב של חמלה וטוב-לב. אז כשאתם נתקלים בבעיה תוכלו לפעול היטב כי זה יאפשר לכם למתן את העימות. עליכם תמיד להיות רחמנים ונדיבים לאחרים ולהתחשב באחרים כשעושים כל דבר. כל פעם שתיתקלו בבעיה עליכם ראשית לחשוב האם אחרים יכולים לשאת את זה, או אם זה יפגע במישהו. כשעושים כך לא יהיו בעיות. לכן בטיפוח-תרגול עליכם ללכת אחרי סטנדרטים גבוהים יותר ויותר לגבי עצמכם.

בדרך כלל יש אנשים שלא מתעוררים. כשהטיאן-מו של אדם נפתחת והוא רואה בודהא, הוא ילך הביתה ויסגוד לבודהא כשהוא אומר בלבו: "מדוע אתה לא עוזר לי? פתור לי בבקשה את הבעיה הזו!" הבודהא ההוא לא יעשה כמובן שום דבר עבור אותו אדם, כי אותה בעיה מאורגנת על-ידי הבודהא כדי לשפר את השין-שינג שלו ולשדרג אותו באמצעות קונפליקט. איך הבודהא יכול לפתור עבורך בעיות? הוא לא יפתור עבורך את הבעיות כלל וכלל. איך אתה יכול להגדיל את הגונג שלך ולשפר את השין-שינג שלך ואת הרמה אם הוא יפתור את הבעיה שלך? המפתח הוא לאפשר לך להגדיל את הגונג שלך. בעיני האנשים המוארים הגבוהים, לחיות כמו בני אדם אינה המטרה וחיי אדם לא נועדו להיות אנושיים. ייעודך הוא לחזור אל המקור. בני אדם סובלים רבות. האנשים המוארים חושבים שככל שאדם סובל יותר כך טוב יותר, כי אדם צריך למהר בתשלום חובותיו. זה מה שהם חושבים. יש אנשים שלא מתעוררים לזה ומתחילים להתלונן אצל הבודהא אם תפילותיהם אינן עובדות: "מדוע אתה לא עוזר לי? הבערתי קטורת ועשיתי לך קאו-טאו כל יום". יש אדם שבגלל זה זרק את  פסל הבודהא אל רצפה והתחיל אחרי זה לגדף את הבודהא. כתוצאה מגידוף זה השין-שינג שלו נפל והגונג שלו נעלם. אדם זה ידע שהכל הלך אז הוא התמרמר על הבודהא והאמין שהבודהא "דפק" אותו. האדם מודד את השין-שינג של בודהא עם עיקרון של אדם רגיל. איך אפשר למדוד? איך זה יעבוד אם אדם מסתכל על דברים  של רמה גבוהה בהסתמך על הסטנדרטים של אנשים רגילים? לכן מקרים רבים כאלה קורים כשאנשים מתייחסים לתלאות החיים כבלתי הוגנות. רבים נופלים בצורה זאת.

בשנים האחרונות מאסטרים גדולים רבים של צ’יגונג, כולל הידועים שבהם, התדרדרו עד עפר. מובן שהמאסטרים האמיתיים של הצ’יגונג כבר חזרו  אחרי שהשלימו את המשימה שלהם בהיסטוריה. רק כמה מהם נשארו מאחור והלכו לאיבוד בין האנשים הרגילים, אלה עם שין-שינג מדורדר עדיין פעילים. לאנשים אלה כבר אין גונג. יש מאסטרים של צ’יגונג שהיו ידועים מאוד בעבר שהם עדיין פעילים בחברה. כשהמאסטרים שלהם גילו שהם התדרדרו בין אנשים רגילים ואינם יכולים לשחרר את עצמם מפרסום ומרווח אישי, אחרי שהם הפכו לחסרי תקווה, המאסטרים שלהם לקחו את הפו-יואן-שן שלהם. כל הגונג נמצא בגוף הפו-יואן-שן. יש הרבה דוגמאות אופייניות כאלה.

באסכולת הטיפוח שלנו מקרים כאלה הם מעטים. גם אם יש כמה הם אינם בולטים. יש הרבה דוגמאות יוצאות דופן בקשר לשיפור השין-שינג. תלמיד אחד עובד בבית חרושת לטקסטיל בעיר X  בפרובינציה שאן-דונג. אחרי שלמד פאלון דאפא הוא לימד חברים לעבודה. כתוצאה מכך בית החרושת קיבל מראה חדש. הוא נהג לקחת הביתה מגבות מבית החרושת לטקסטיל וכך עשו גם העובדים האחרים. אחרי שהוא למד את הדאפא, במקום לקחת דברים הביתה הוא החזיר לבית החרושת את כל מה שלקח קודם לכן. כשאחרים ראו את מה שהוא עשה אף אחד לא לקח עוד דברים הביתה. עובדים אחרים גם החזירו את מה שלקחו הביתה. מצב זה קרה בכל בית החרושת.

מתנדב אחראי של מרכז סיוע והוראת דאפא בעיר מסוימת הלך לבית חרושת לראות איך מתרגלי הפאלון דאפא מתרגלים. מנהל בית החרושת יצא לפגוש אותו אישית: "מאז שהם למדו את הפאלון דאפא  שלכם העובדים האלה התחילו לבוא לעבודה מוקדם וללכת מאוחר הביתה. הם עובדים בחריצות רבה ועושים כל משימה שהבוס נותן.הם גם לא מתחרים על רווחים אישיים. כך הם גרמו לכל בית החרושת לקבל מראה חדש והרווחים הכלכליים של בית החרושת השתפרו אף הם. התרגול שלכם כל-כך בעל עוצמה. מתי המורה שלכם מגיע? הייתי רוצה גם להיות בהרצאות שלו". המטרה העיקרית של טיפוח-תרגול של הפאלון דאפא שלנו היא להביא אנשים לרמות גבוהות ואין כוונה לעשות את הדברים ההם, אבל בכל זאת יש לזה השפעה בונה לקידום התרבות הרוחנית בחברה. אם כולם יחפשו בפנים ויתמקדו באיך לנהל את עצמם היטב, הייתי אומר שהחברה תתייצב ואמות המוסר האנושיות יעלו בחזרה למעלה.

כשלימדתי את הפא ואת התרגול בטאי-יואן [3] הייתה מתרגלת בת למעלה מ-50. היא ובעלה באו להרצאה. כשהם הגיעו לאמצע הרחוב מכונית הגיעה מהר מאוד והמראה הצדדית של המכונית נתפסה במעיל של האישה. אחרי שהבגד שלה נתפש האישה נגררה למרחק של מעל 10 מטרים ונפלה ארצה. המכונית עצרה אחרי שנסעה עוד 20 מטרים. הנהג כעס מאוד אחרי שיצא מהמכונית: "הי, את לא הסתכלת לאן את הולכת". בימינו אנשים מתנהגים באופן זה וקודם כל מטילים את האחריות על האחר כשהם נתקלים בבעיה, בלי קשר לאם זו אשמתם או לא. הנוסעים שבמכונית אמרו: "תסתכל אם האישה נפגעה. בואו וניקח אותה לבית החולים". הנהג קלט ומיד אמר: "מה המצב, גברת, האם נפגעת? בואי ניגש לבית החולים ונבדוק". התלמידה הזאת התרוממה לאט מהאדמה ואמרה: "לא קרה שום דבר. אתה יכול לנסוע". היא ניערה את האבק מבגדיה ועזבה עם בעלה.

היא הגיעה לכיתה וספרה לי את הסיפור ואני הייתי מאוד מרוצה. השין-שינג של התלמידים שלנו השתפר באמת. היא אמרה לי: "המורה, אני למדתי פאלון דאפא היום. אם לא הייתי לומדת פאלון דאפא לא הייתי מתנהגת כך בזמן התאונה". חשבו על זה כולכם: לגבי פנסיונר, מחירי הסחורות כל-כך גבוהים בימינו ואין שום קצבת רווחה. אדם מעל גיל 50 נגרר כה רחוק על-ידי מכונית והופל על האדמה. איפה היא יכלה להיפגע? בכל מקום. היא יכלה להישאר על האדמה ולא לקום. ללכת לבית חולים? בסדר. היא יכלה להישאר בבית החולים ולא לצאת. אדם רגיל יכול להתנהג כך אבל היא מטפחת ולא עשתה כך. אמרנו שטוב או רע באים מהמחשבה הספונטנית של האדם והמחשבה באותו רגע יכולה להביא תוצאות שונות. בגילה המתקדם אם היא הייתה אדם רגיל, איך יכול להיות שלא נפגעה? למרות זאת העור שלה אפילו לא נשרט. טוב או רע באים מהמחשבה הרגעית הזאת. אם היא הייתה שוכבת שם ואומרת: איה, אני מרגישה נורא. משהו לא בסדר כאן ומשהו לא בסדר שם". אז יכול להיות שהעצמות שלה היו נשברות באמת והיא הייתה משותקת. לא חשוב כמה כסף היו משלמים לה, איך היא הייתה יכולה להיות בנוח כשהיא מאושפזת בבית החולים לשארית חייה? אפילו האנשים המשקיפים מהצד חשבו שזה מוזר שהאישה המבוגרת לא סחטה אותו וביקשה ממנו כסף. בימינו, ערכי המוסר של האנושות התעוותו. הנהג באמת נהג את המכונית מהר מדי, אבל איך הוא יכל לפגוע במישהו בכוונה? האם הוא לא עשה את זה ללא כוונה? אבל אנשים הם כך היום. כשלא סחטו אותו בשביל כסף גם העומדים מהצד לא הבינו את זה. אמרתי שהיום אנשים לא יכולים להבחין בין טוב לרע. אם מישהו אומר לאדם אחר שהוא עושה משהו רע הוא לא יאמין לזה. בגלל שערכי המוסר האנושיים השתנו יש אנשים שמחפשים רק אינטרסים אישיים ויעשו כל דבר בשביל כסף. "אם אדם לא רודף אחרי אינטרסים אישיים, שמים וארץ ישמידו אותו" - זה כבר הפך למוטו!

מטפח אחד בבייג’ינג לקח את ילדו לצ’יאן-מן [4] לטיול אחרי ארוחת הערב וראה רכב מסחרי מקדם כרטיסי לוטו. הילד התעניין וביקש להגריל בלוטו. הוא נתן לילד יואן אחד והילד קיבל את הפרס השני, אופני ילדים מפוארות. הילד היה מאושר מאוד. מיד המחשבה בצבצה במוחו: "אני מתרגל. איך אני יכול ללכת על דבר כזה? כמה דה אצטרך לתת אם אקבל משהו שלא שילמתי עליו?" הוא אמר לילד: "בוא לא ניקח את זה. אנחנו יכולים לקנות זוג בעצמנו אם אתה רוצה". הילד כעס: "ביקשתי ממך לקנות זוג ולא קנית. עכשיו לא תיתן לי לשמור את זה כשקיבלתי זוג אחד בעצמי?" הילד בכה וצרח נורא. האיש לא יכל לעשות שום דבר חוץ מאשר לקחת את האופניים הביתה. בבית, ככל שחשב על זה כך הרגיש פחות בנוח. הוא חשב לשלוח כסף לאותם אנשים. אז הוא הבין: "כרטיסי הלוטו אזלו. האם הם יחלקו את הכסף ביניהם אם אשלח אותו אליהם? כדאי שאתרום את הכסף למקום העבודה שלי".

למרבית המזל היו די הרבה תלמידים של פאלון דאפא במקום העבודה שלו וגם הבוס יכל להבין אותו. אם זה היה קורה בסביבת עבודה ממוצעת או במקום עבודה רגיל אם היית אומר שאתה מתרגל ואתה לא רוצה את האופנים שבהם זכית בהגרלה ואתה רוצה לתרום את הכסף למקום העבודה, אפילו הבוס היה חושב שיש לך איזו בעיה נפשית. אחרים גם היו מעירים: "האם אדם זה ירד מהפסים בתרגול של צ’יגונג או שפיתח שיגעון-טיפוח?" אמרתי שהערכים המוסריים התעוותו. בשנות החמישים והשישים זה לא נחשב למי יודע מה ואפילו רגיל. אף אחד לא היה חושב שזה מוזר או משונה.

אמרנו שלא חשוב כמה הערכים המוסריים של האנשים השתנו, התכונה הזאת של היקום, ג’ן-שן-רן, לא תשתנה אף פעם. אם מישהו אומר שאתה טוב ייתכן ואתה לא בהכרח טוב באמת. אם מישהו אומר שאתה רע, אתה לא בהכרח רע באמת. זה בגלל שכל הקריטריון שמודדים איתו טוב או רע התעוות. רק מי שמתאים לתכונה הזאת של היקום הוא אדם טוב. זה הקריטריון היחיד שקובע אדם טוב או רע וזה מוכר ביקום. למרות ששינויים גדולים התרחשו בחברה האנושית, הערכים המוסריים של האנושות התדרדרו מאוד. ערכי המוסר מתדרדרים באופן יומיומי ורווחים הפכו למוטיבציה היחידה. אבל שינויים ביקום אינם קורים בהתאם לשינויים במין האנושי. כמתרגל, אדם לא יכול לנהל את עצמו לפי הסטנדרטים של אנשים רגילים. אסור שתלך ותעשה דברים רק בגלל שאנשים רגילים חושבים שהם בסדר. כשאנשים רגילים אומרים שזה טוב ייתכן וזה לא טוב. כשאנשים רגילים אומרים שזה רע, ייתכן וזה גם לא רע. בזמן הזה כשערכי המוסר התדרדרו, אם תגיד למישהו שהוא עושה משהו רע הוא לא יאמין לכך! כמתרגל על אדם לאמוד דברים לפי תכונת היקום. רק אז אפשר לזהות מה באמת טוב ומה באמת רע.

גואן-דינג

בקהיליית המטפחים יש התרחשות שנקרית גואן-דינג. גואן-דינג הוא סוג של טקס דתי מדרך טיפוח בטנטריזם של אסכולת הבודהא. מטרתו היא שאחרי הגואן-דינג אדם לא יוכל יותר להיכנס לאסכולות טיפוח אחרות ויהיה מוכר באסכולה ספציפית זו כתלמיד אמיתי. מה מוזר בזה היום? בטקס הדתי הזה משתמשים גם בתרגולים של צ’יגונג. לא משתמשים בזה רק בטנטריזם אלא גם בשיטות תרגול של אסכולת הטאו. אמרתי שכל אלה שמלמדים בחברה את שיטת הטנטריזם באצטלת הטנטריזם הם מזויפים. מדוע אמרו ככה? זה בגלל שהטנטריזם הטאנגי כבר נעלם מארצנו מעל לאלף שנים וכבר לא קיים בכלל. בגלל מחסום השפה, הטנטריזם הטיבטי מעולם לא יכל להיות מועבר בשלמותו לאזור ההאן [5] . במיוחד בגלל שזו דת סודית. היה צריך לתרגל את זה בהיחבא במנזרים. ייתכן שזה הועבר בסוד על-ידי המאסטר והמאסטר צריך לקחת את האדם שיתרגל איתו בהיחבא. אם אי אפשר לעשות את זה,  בהחלט לא ניתן ללמד את זה.

לאנשים רבים שהולכים לטיבט ללמוד צ’יגונג יש את המטרה הזאת: הם רוצים למצוא מורה וללמוד טנטריזם טיבטי כדי להיעשות מאסטרים של צ’יגונג בעתיד וכדי להיות עשירים ומפורסמים. חשבו על זה כולכם: ללאמה בודהיסטי אמיתי חי שקיבל הוראה אמיתית יש יכולות על-טבעיות חזקות מאוד והוא יכול לקרוא את המחשבה של אדם כזה. הוא מיד יכול להבין בשביל מה הוא בא, על-ידי מבט אחד בלבו: " באת לכאן כשברצונך ללמוד את התרגול ולהיות מאסטר של צ’יגונג בשביל כסף ותהילה כשבזה אתה פוגע באסכולה הזאת של טיפוח הבודהא". איך אפשר להרוס ככה סתם תרגול רציני כזה של טיפוח הבודהא בגלל הרצון שלך להיות מאסטר של צ’יגונג בשביל תהילה וכסף? מה המוטיבציה שלך? לכן הוא לא ילמד את האדם הזה שום דבר בכלל והאדם הזה גם לא יקבל שום הוראה אמיתית. מובן שיש כל-כך הרבה מנזרים והאדם יכול ללמוד כמה דברים שטחיים. אם הלב של מישהו אינו ישר הוא יקבל פו-טי כשהוא ינסה להיות מאסטר של צ’יגונג ויבצע מעשים רעים. לחיות של פו-טי גם יש אנרגיות, אבל זה לא טנטריזם טיבטי. אלה שהולכים לטיבט ברצינות בחיפוש אחרי הדהארמה, אולי יתיישבו שם אחרי שהם הגיעו והם לא יוצאים משם. אלה הם המטפחים האמיתיים.

זה מוזר שעכשיו הרבה שיטות תרגול של אסכולת הטאו גם מבצעות גואן-דינג. אסכולת הטאו משתמשת בערוצי אנרגיה. מדוע היא צריכה לעשות את הגואן-דינג? הייתי בדרום כדי לתת הרצאות. לפי למה שאני יודע, יש למעלה מ10 שיטות מבולגנות שעושות גואן-דינג, במיוחד במחוז גואנג-דונג. מה הכוונה של זה? אם המורה עושה לך גואן-דינג אתה תהיה התלמיד שלו ואינך יכול ללמוד שיטה אחרת. אם תלמד הוא יעניש אותך. זה מה שהוא עושה. האם זה לא נקרא לעסוק בדרך רעה? מה שהוא מלמד זה משהו בשביל ריפוי וכושר. אנשים לומדים את זה פשוט בגלל שהם רוצים לקבל גוף בריא. בשביל מה הוא צריך לעשות את הדברים האלה? מישהו טען שאם אנשים יתרגלו את הצ’יגונג שלו הם אינם יכולים לתרגל צ’יגונג אחר. האם הוא יכול להציל אנשים לקראת השלמות? זה נקרא להטעות את התלמידים! אנשים רבים עושים דברים באופן זה.

אסכולת הטאו לא מלמדת גואן-דינג. אבל עכשיו יש לה גם כביכול גואן-דינג. גיליתי שהמאסטר של הצ’יגונג שעושה את הרעש החזק ביותר לגבי הגואן-דינג יש לו גונג-ג'ו רק בגובה של בניין בן שתים או שלוש קומות. באשר למאסטר ידוע של צ’יגונג, אני רואה שהגונג שלו ירד בצורה די מעוררת רחמים. מאות אנשים מחכים בתור כדי שיעשה להם גואן-דינג. הגונג שלו מוגבל לגובה ההוא ובקרוב ירד לכלום. במה הוא ישתמש אז כדי לעשות גואן-דינג? האם הוא אינו מרמה אנשים? כשמסתכלים מממד אחר, גואן-דינג אמיתי גורם לעצמות של האדם להיראות כמו ג'ייד [6] לבן מהראש ועד כפות הרגליים. באמצעות גונג או חומר בעל אנרגיה גבוהה מטהרים את גוף האדם מהראש עד כפות הרגליים. האם המאסטר הזה של הצ’יגונג יכול להשיג את זה? הוא לא יכול. מה הוא עושה? מובן שהוא לא בהכרח מנסה להתחיל דת חדשה. ברגע שאתה לומד את השיטה שלו אתה שייך לו. עליך להיות בהרצאות שלו וללמוד את הדברים שלו. המטרה היא להרוויח את הכסף שלך. הוא לא יעשה כסף אם אף אחד לא ילמד את השיטה שלו.

כמו תלמידים בשיטות טיפוח אחרות של אסכולת הבודהא תלמידים של פאלון דאפא יתנסו בגואן-דינג פעמים רבות על-ידי המאסטר העליון; אבל לא יתאפשר לך לדעת את זה. אלה שיש להם יכולות על-טבעיות, או אלו שהם רגישים יכולים אולי להרגיש את זה בזמן השינה או בזמן אחר, כשזרימה חמה לפתע תגיע מקצה הראש למטה דרך כל הגוף. המטרה של הגואן-דינג היא לא להוסיף לך גונג. גונג זה דבר שאתה מפתח באמצעות הטיפוח-תרגול של עצמך. גואן-דינג היא שיטת חיזוק, זאת אומרת לטהר עבורך את הגוף ולנקות אותו עוד יותר. אדם צריך לעבור גואן-דינג פעמים רבות -יש לנקות את הגוף שלך עבורך בכל רמה. בגלל שהטיפוח תלוי במאמצים של כל אחד ואילו הטרנספורמציה של הגונג נעשית על-ידי המאסטר. אנחנו לא מתייחסים לטקס של גואן-דינג.

יש אנשים שגם עוסקים במה שנקרא "סגידה למאסטר". כשמדברים על כך הייתי רוצה לציין משהו. אנשים רבים רוצים לסגוד לי כאל המאסטר. תקופה זו שבהיסטוריה שלנו שונה מזו של החברה הפאודלית הסינית. האם השתחוות וביצוע קאו-טאו נחשבים כקבלתו של מישהו כמאסטר? אנחנו לא מקיימים את הטקסים האלה. אנשים רבים חושבים: "אם אני עושה קאו-טאו, מבעיר קטורת וסוגד לבודהא עם כנות בלב, הגונג שלי יגדל." אני אומר שזה די מגוחך. טיפוח-תרגול אמיתי תלוי לחלוטין באדם עצמו, כך שזה חסר תועלת להתפלל בשביל מישהו. אתה לא צריך לסגוד לבודהא או להבעיר קטורת. ככל שאתה באמת מתרגל ומטפח בהתאם לסטנדרטים של המטפח, כך בודהא יהיה מאוד מרוצה לראות אותך. אם אתה רק תעשה מעשים רעים בחוץ הוא ייגעל לראות אותך למרות שאתה מבעיר קטורת ומבצע לו קאו-טאו. האין זה ההיגיון? טיפוח-תרגול אמיתי תלוי באדם עצמו. מה התועלת בכך שאתה מבצע קאו-טאו או סוגד למאסטר אם אתה עושה מה שאתה רוצה ברגע שאתה יוצא החוצה? אנחנו לא מייחסים חשיבות לפורמליות הזאת בכלל. אתה יכול אפילו להרוס את המוניטין שלי!

נתנו לכל אחד כל-כך הרבה דברים. לכל אחד מכם ככל שאתם מטפחים ומתרגלים ברצינות ומנהלים את עצמכם בקפדנות בהתאם לדאפא, כך  אתייחס אליכם כאל התלמידים שלי. ככל שתטפחו פאלון דאפא כך נתייחס אליכם כאל תלמידים. אם אתם לא רוצים לטפח איננו יכולים לעשות שום דבר עבורכם. אם לא תטפחו, מה התועלת בזה שאתם נושאים את התואר הזה? זה לא חשוב אם אתם מהסדרה הראשונה של ההרצאות או מהשנייה. איך אתם יכולים להיות התלמידים שלנו רק על-ידי זה שאתם עושים תרגילים? כדי להשיג גוף בריא ובאמת להשתפר לקראת רמות גבוהות, עליכם לטפח ולתרגל על-ידי זה שבאמת תלכו לפי הסטנדרטים של השין-שינג שלנו. לכן לא איכפת לנו מהטקסיות הזאת. ככל שאתה מטפחים ומתרגלים, כך אתם מטפחים באסכולת הטיפוח שלנו. הפא-שן שלי יודע כל דבר. הוא יודע כל דבר שבלבכם ויכול לעשות כל דבר. הוא לא ידאג לכם אם לא תטפחו ותרגלו. אם תטפחו ותתרגלו הוא יעזור לכם לאורך כל הדרך עד הסוף.

בשיטות צ’יגונג מסוימות מתרגלים שמעולם לא ראו את המאסטר שלהם אומרים שאם הם ישלמו כמה מאות יואנים ויעשו קאו-טאו בכיוון מסוים זה יהיה מספיק טוב. האם זה לא נקרא לרמות את עצמם ולרמות אחרים? בנוסף לזה אנשים אלה מסורים מאוד אחר כך ומתחילים להגן על שיטות התרגול שלהם ועל המאסטרים שלהם. הם גם אומרים לאחרים לא ללמוד שיטות תרגול אחרות. אני רואה שזה די מגוחך. יש גם כאלה שעוסקים במוֹ-דינג [7] . אף אחד לא יודע איזה אפקט יש לזה אחרי שהוא נוגע.

לא רק אלה שמלמדים את השיטות שלהם בחסות הטנטריזם מזויפים. כל אלה שמלמדים צ’יגונג בשם הבודהיזם הם מזויפים. חשבו על זה כולכם: במשך כמה אלפי שנים שיטות טיפוח בבודהיזם היו בצורה כזאת. איך זה יכול להיות עדיין בודהיזם אם מישהו משנה את זה? שיטות טיפוח הן למען טיפוח רציני של בודהא והן מסובכות מאוד. שינוי קל יגרום לתסבוכת. בגלל שהטרנספורמציה של גונג היא מאוד מסובכת, ההרגשה של האדם לא שווה לשום דבר. אי אפשר לתרגל ולטפח בהתבסס על ההרגשות. הטקסיות הדתית של נזירים היא בעצם דרך הטיפוח שלהם; ברגע שזה משתנה זה לא יהיה משהו מאותה אסכולה. יש אדם מואר גדול שאחראי על כל אסכולה וכל אסכולה יצרה הרבה אנשים מוארים גדולים. אף אחד לא מעז ככה סתם לשנות את שיטת הטיפוח באותה אסכולה. איזה אמיתות אדירות יש למאסטר קטן של צ’יגונג שהוא מעז לפגוע במאסטר ולשנות שיטה לטיפוח הבודהא? האם זו תהייה עדיין אותה אסכולה אם אפשר באמת לשנות אותה? צ’יגונג מזויף ניתן לזיהוי.

שואן-גואן-שה-וויי [8]

שואן-גואן-שה-וויי גם נקרא שואן-גואן-יי-צ’יאו [9] . את הטרמינולוגיה הזאת אפשר למצוא בספרים של דאן-ג'ינג, דאו-זאנג ושינג-מינג-גואיי-ג'י [10] . אז מה זה בכלל? מאסטרים רבים של צ’יגונג לא יכולים להסביר את זה בבהירות. זה בגלל שברמה של מאסטר ממוצע של צ’יגונג לא ניתן לראות את זה כלל וגם לא מרשים להם ראות את זה. אם מטפח רוצה לראות את זה, הוא חייב להגיע לרמה העליונה של ראיית החוכמה או גבוה יותר. מאסטר ממוצע של צ’יגונג לא יכול להגיע לרמה הזאת, לכן הוא לא יכול לראות את זה. במהלך ההיסטוריה קהיליית המטפחים תהתה מה זה שואן-גואן, איפה יי-צ’יאו ואיך למקם את השואן-גואן. בספרים של דאן-ג'ינג, דאו-זאנג ושינג-מינג-גואיי-ג'י ניתן לראות שכולם מדברים על התיאוריות בלי להגיד לך מה התוכן. מכל הדיונים האלה הם יכולים לבלבל אותך. הם לא מסבירים דברים בבהירות בגלל שהתוכן לא ניתן לידיעה לאנשים רגילים.

בנוסף לכך, אני אומר לכם שבגלל שאתם תלמידים של פאלון דאפא אני אומר לכם את המילים האלה: "אף פעם אל תקראו את ספרי הצ’יגונג המבולגנים." אני לא מתכוון לטקסטים הקלאסיים שדיברתי עליהם קודם, אלא לספרים המזויפים של הצ’יגונג, שנכתבו על-ידי אנשים בימינו. אפילו אל תדפדפו בהם. אם הרעיון מבצבץ במוחכם: "אהה, המשפט הזה נראה הגיוני." עם זה הפו-טי שבספר יעלה על גופכם. ספרים רבים נכתבו תחת ההשפעה של פו-טי ששולט על ההחזקות האנושיות לתהילה ורווח. יש די הרבה ספרים מזויפים של צ’יגונג. אנשים רבים אינם אחראים וכותבים ספרים עם פו-טי ודברים מבולגנים בפנים. בדרך כלל עדיף לא לקרוא אפילו את הספרים הקלאסיים שהזכרנו למעלה או כתבים קלאסיים אחרים שקשורים לעניין, כי יש כאן את הנושא של להתמקד בדרך אחת.

פקיד רשמי אחד, מארגון המחקר הסיני של הצ’יגונג, סיפר לי סיפור שממש הצחיק אותי. הוא אמר שהיה אדם בבייג’ינג שלעתים קרובות הלך לסמינרים של צ’יגונג. אחרי שהאזין להרצאות רבות הוא חשב שצ’יגונג אינו יותר ממה שנאמר שם. בגלל שכל אחד היה באותה רמה, הם כולם דיברו על אותם דברים. הוא, כמו המאסטרים המזויפים של הצ’יגונג, חשב שהתוכן של הצ’יגונג אינו יותר מזה! אז גם הוא רצה לכתוב ספר על צ’יגונג. חשבו על זה כולכם: אדם שלא מתרגל רוצה לכתוב ספר על צ’יגונג. היום ספרים של צ’יגונג מועתקים אחד מהשני. ככל שהכתיבה שלו התקדמה כשהוא הגיע לנושא של שואן-גואן כך הוא נתקע. מי מבין מה זה שואן-גואן? אפילו בין מאסטרים אמיתיים של צ’יגונג מעטים מבינים את זה. הוא הלך לשאול מאסטר מזויף של צ’יגונג. הוא לא ידע שהוא היה מזויף, כי הוא לא הבין בצ’יגונג בכל מקרה. אבל אם המאסטר המזויף הזה של הצ’יגונג לא היה יכול לענות על השאלה, האם אחרים לא היו מגלים שהוא מזויף? לכן הוא העז להמציא את זה ואמר ששואן-גואן-יי-צ’יאו נמצא בקצה איבר המין הגברי. זה נשמע די מצחיק. אל תצחקו כי הספר הזה כבר פורסם בציבור. זאת אומרת שספרים של צ’יגונג הגיעו לדרגה מגוחכת כל-כך. מה התועלת בזה שתקראו את הדברים האלה? זה לא משרת שום מטרה ויכול רק לפגוע.

מה זה השואן-גואן-שה-וויי? בטיפוח השי-ג’יאן-פא כשהטיפוח של אדם הוא מעבר לרמה הבינונית, או ברמה גבוהה של שי-ג’יאן-פא, אדם זה מתחיל לפתח יואן-יינג. היואן-יינג והיינג-האי [11] שאנחנו מתייחסים אליהם הם שני דברים שונים. יינג-האי הם קטנים ושובבים ורצים מסביב בעליזות. יואן-יינג לא זז. אם יואן-שן לא שולט עליו היואן-יינג יישב על פרח לוטוס עם שתי רגליים מצולבות ועם שתי הידיים בג'יי-יין. יואן-יינג גדל מהדאן-טיאן ואפשר לראות אותו ברמה מיקרוסקופית, אפילו אם הוא קטן יותר מחודה של מחט.

בנוסף, יש להבהיר עניין נוסף. יש רק דאן-טיאן אמיתי אחד והוא ה"טיאן [12] " נמצא באזור הבטן התחתונה. זה מעל נקודת ההוי-יין [13] ומתחת לבטן בתוך גוף האדם. זהו הטיאן. צורות רבות של גונג, יכולות על-טבעיות רבות, יכולות רבות, פא-שן, יואן-יינג, יינג-האי והרבה ישויות כולם גדלים מהטיאן הזה.

בעבר מטפחים אחדים של הטאו דברו על הדאן-טיאן העליון, הדאן-טיאן האמצעי והדאן-טיאן התחתון. אני אומר שזאת טעות. יש אנשים שאומרים שהמאסטרים שלהם לימדו אותם כך כבר כמה דורות וכך כתוב גם בספרים. אני אומר לכולם שהייתה פסולת גם בזמנים הקדומים. למרות שהדברים הועברו במשך הרבה שנים הם לא בהכרח נכונים. דרכי טיפוח זעירות של העולם הזה תמיד הועברו בין האנשים הרגילים, אבל אי אפשר לטפח איתן והן לא שוות. בכך שהם קוראים לזה דאן-טיאן עליון, דאן-טיאן אמצעי ודאן-טיאן תחתון, הם מתכוונים לזה שכל מקום שבו הדאן יכול לצמוח הוא דאן-טיאן. האם אין זו בדיחה? כשהמחשבה של האדם מתמקדת בנקודה מסוימת בגוף לזמן ארוך אז יתפתח ריכוז אנרגיה ויווצר דאן, אם אתם לא מאמינים בזה, תמקדו את המחשבה על הזרוע, המשיכו כך במשך זמן רב והדאן ייווצר שם. לכן יש אנשים שראו את המצב הזה ואומרים שדאן-טיאן נמצא בכל מקום. זה נשמע אפילו יותר מצחיק. הם חושבים שדאן-טיאן נמצא בכל מקום שבו הדאן נוצר. למעשה זה דאן ולא טיאן. אתם יכולים להגיד שדאן נמצא בכל מקום או שיש דאן עליון, דאן אמצעי ודאן תחתון. אבל יש רק טיאן אחד שיכול באמת לפתח פא לאינספור והוא זה שנמצא באזור הבטן התחתונה. לכן האמרה על הדאן-טיאן העליון, הדאן-טיאן האמצעי והדאן-טיאן התחתון היא מוטעית. במקום שבו מתרכזת המחשבה ייווצר אחרי זמן רב דאן.

יואן-יינג גדל לאט מדאן-טיאן באזור הבטן התחתונה ונעשה גדול יותר ויותר. ברגע שהוא הופך להיות בגודל של כדור פינג-פונג. ניתן לראות בבירור את כל גופו. האף והעיניים כולם נוצרים. באותו הזמן כשהיואן-יינג גדול כגודל כדור פינג-פונג, בועה קטנה עגולה תיווצר לידו. אחרי שהיא נוצרת הבועה תגדל יחד עם היואן-יינג. כשהיואן-יינג מגיע לגובה של ארבעה אינץ', יופיע עלה כותרת של פרח לוטוס. כשיואן-יינג גדל להיות בגובה של חמישה או שישה אינץ', עלי הכותרת של פרח הלוטוס ייווצרו פחות או יותר ותופיע שכבה של פרח הלוטוס. היואן-יינג הזוהר מזהב יושב על טס פרח לוטוס ונראה יפה מאוד. זה גוף ואג'רה שלא מתקלקל אף פעם. מה שנקרא "גוף בודהא" באסכולת הבודהא או "יואן-יינג" באסכולת הטאו.

אסכולת התרגול שלנו מטפחת ודורשת את שני סוגי הגופים; בן-טי חייב להיהפך גם כן. כולם יודעים שגוף הבודהא אין עליו להיראות בקרב אנשים רגילים. במאמץ רב הוא יכול להראות את צורתו ואפשר לראות את אורו בעיניים של אדם רגיל. ואילו הגוף הפיזי הזה נראה אחרי הטרנספורמציה כמו גוף של אדם רגיל בין אנשים רגילים. אדם רגיל לא יכול להבחין בהבדל. למרות זאת הגוף הזה יכול לעבור בין ממדים. כשיואן-יינג מגיע לגובה של 4-5 אינץ', בועת האוויר גם תגדל לאותו גובה והיא תהיה שקופה כמו בלון. יואן-יינג יושב ללא תזוזה בתנוחת המדיטציה. עכשיו בועת האוויר תעזוב את הדאן-טיאן. היא בשלה ולכן תעלה למעלה. התהליך של עלייתה למעלה הוא מאוד איטי, אבל אפשר כל יום לראות שהיא נעה. היא עולה בהדרגה יותר ויותר למעלה. עם אבחנה דקדקנית אנחנו יכולים להרגיש בקיומה.

כשהיא מגיעה לנקודת הטאן-ג'ונג [14] היא תישאר שם זמן מה. בגלל שיש שם הרבה תמציות של הגוף האנושי (גם הלב נמצא שם) מערכת דברים תיווצר בבועת האוויר. תמצית זו תמלא את בועת האוויר. אחרי זמן מה היא תעלה שוב למעלה. כשהיא תעבור דרך הצוואר, אדם ירגיש חנק כאילו כלי הדם חסומים והוא ירגיש נפוח בצורה לא נוחה. זה יעבור תוך יום-יומיים. אז בועת האוויר תנוע לקצה הראש ואנחנו קוראים לזה "הגעה לני-וואן". אומרים שהיא הגיעה לני-וואן. למעשה היא גדולה כמו כל הראש שלך. הראש שלך ירגיש נפוח. בגלל שני-וואן הוא מקום חשוב מאוד לחייו של האדם, התמצית שלו חייבת גם להיווצר בבועת האוויר. אז בועת האוויר תנסה להידחף החוצה דרך מעבר הטיאן-מו וזו תחושה לא נוחה למדי. הטיאן-מו של אותו אדם תילחץ עד למצב של כאב, והרקות שלו יחושו נפוחות בזמן שהעיניים יחושו כאילו הן נלחצות פנימה. ההרגשה הזו תמשיך עד שבועת האוויר תידחף החוצה ותיתלה מהמצח. זה נקרא שואן-גואן-שה-וויי והיא תלויה כאן.

אלה עם טיאן-מו פתוחה לא יוכלו לראות שום דבר בשלב זה. זה בגלל שבטיפוח-תרגול של אסכולת הבודהא או הטאו הדלת סגורה כדי להחיש את יצירת הדברים בתוך השואן-גואן. יש שתי דלתות קדמיות ושתי דלתות אחוריות וכולן סגורות. כמו השערים של טיאן-אן-מן שבבייג’ינג יש שתי דלתות גדולות בכל צד. כדי לגרום לכך שהשואן-גואן ייווצר במהירות ויתמלא, הדלתות לא נפתחות, אלא בנסיבות מיוחדות מאוד. מי שיכול לראות דברים עם הטיאן-מו, לא יכול לראות דברים בנקודה זו, כי לא נותנים לו. מה המטרה שהיא תלויה שם? בגלל שמאות תעלות אנרגיה בגוף שלנו נפגשות שם. בנקודה זו על כולן להסתובב סביב השואן-גואן ואז לצאת משם. הן חייבות לעבור דרך שואן-גואן והמטרה היא להוסיף בסיס וליצור את מערכת הדברים הזאת בתוך השואן-גואן. בגלל שהגוף האנושי הוא יקום קטן, הוא ייצור עולם קטן שכל הדברים התמציתיים של גוף האדם נוצרים בתוכו. אבל זה עדיין רק מתקן שעדיין לא יכול לפעול.

בטיפוח-תרגול של אסכולת הצ’י-מן, השואן-גואן פתוח. כששואן-גואן נפלט החוצה הוא כמו גליל, אבל הוא יתעגל בהדרגה. לכן הדלתות בשני הצדדים שלו פתוחות. בגלל שאסכולת הצ’י-מן לא מטפחת בודהא או טאו אדם צריך להגן על עצמו. יש הרבה מאסטרים באסכולת הבודהא ובאסכולת הטאו. כולם יכולים להגן עליך. אינך צריך לראות דברים ולא יהיו לך שום בעיות. אבל זה לא כך באסכולת הצ’י-מן כי הוא צריך להגן על עצמו. לכן יש לשמור על היכולת לראות דברים. אבל באותו הזמן הטיאן-מו של אדם תראה דברים כמו דרך טלסקופ. אחרי שהמערכת הזו נוצרת תוך חודש בערך, היא מתחילה לחזור פנימה. כשהיא חוזרת לתוך הראש זה נקרא החלפת המקום של השואן-גואן.

כשהשואן-גואן חוזר פנימה הראש שוב יחוש נפוח ולא בנוח. אז הוא יידחף החוצה דרך נקודת היו-ג'ן [15] . דחיפה זו שוב תגרום להרגשה לא נוחה, כאילו הראש מתבקע. שואן-גואן ייצא בבת אחת ואז מיד תהיה הקלה. אחרי שהשואן-גואן יוצא החוצה, הוא ייתלה בממד עמוק מאוד ויתקיים בצורת הגוף של ממד מאוד עמוק. לכן זה לא לוחץ בזמן השינה. אבל יש דבר אחד: כשהשואן-גואן-שה-וויי קורה בפעם הראשונה, אדם ירגיש משהו מול העיניים. למרות שזה בממד אחר האדם ירגיש כל הזמן שמטושטש לו מול העיניים, כאילו משהו מכסה אותן וגורם לו להרגיש לא נוח. בגלל שנקודת היו-ג'ן היא מעבר מאוד חשוב, שואן-גואן חייב גם כן ליצור שם מערכת של דברים. אז הוא חוזר שוב לתוך הגוף. למעשה שואן-גואן-יי-צ’יאו הוא לא רק פתח אחד, כי הוא צריך לשנות מקום פעמים רבות. כשהוא חוזר לני-וואן הוא מתחיל לרדת בתוך הגוף עד שהוא מגיע לנקודת המינג-מן [16] . בנקודת המינג-מן הוא ייפלט שוב.

נקודת המינג-מן של האדם היא נקודה חשובה מאוד ועיקרית. היא נקראת "צ’יאו [17] " באסכולת הטאו ו"גואן [18] " על ידנו. היא מעבר עיקרי שבאמת מזכיר שער ברזל, שכבות רבות של שערי ברזל. זה ידוע שבגוף האדם יש הרבה שכבות. תאי הבשר שלנו הם שכבה והמולקולות בפנים הם שכבה. יש שער שנמצא בכל שכבה של אטומים, פרוטונים, אלקטרונים, בחלקיקים הקטנים לאין סוף ובחלקיקים המיקרוסקופיים האינסופיים עד לחלקיקים המיקרוסקופיים ביותר. לכן יש הרבה יכולות על-טבעיות והרבה יכולות מיוחדות שנעולות בתוך השערים של שכבות שונות. בשיטות אחרות מטפחים דאן. כשהדאן עומד להתפוצץ צריך קודם לפוצץ את נקודת המינג-מן שתיפתח. אם היא לא נפתחת בהתפוצצות, היכולות העל-טבעיות לא יכולות להשתחרר. אחרי ששואן-גואן יוצר את מערכת הדברים בנקודת המינג-מן הוא שוב יחזור פנימה ואז הוא יתחיל לחזור לאזור הבטן התחתונה. זה נקרא "שואן-גואן חוזר למקום".

אחרי שהשואן-גואן חוזר למקום, הוא לא חוזר למקומו המקורי. בזמן זה יואן-יינג גדל לגודל די גדול. בועת האוויר תכסה את היואן-יינג ותעטוף אותו. כשהיואן-יינג גדל השואן-גואן גדל יחד אתו. באסכולת הטאו בדרך כלל כשהיואן-יינג גדל בערך לגודל של ילד בן שש או שבע יוּתר לו לעזוב את הגוף. זה נקרא "לידת היואן-יינג". בפיקוח היואן-שן הוא יכול להסתובב מחוץ לגוף. הגוף הפיזי לא יזוז והיואן-שן יוצא החוצה. באסכולת הבודהא בדרך כלל כשהיואן-יינג מטופח עד לגודל של האדם עצמו כבר לא תהייה סכנה. בזמן זה מרשים לו לעזוב את הגוף בדרך כלל ולצאת מתוך הגוף. עכשיו היואן-יינג גדל לגודל האדם עצמו והכיסוי שלו גם כן גדול. הכיסוי כבר התרחב מחוץ לגוף וזה בדיוק השואן-גואן ההוא. בגלל שהיואן-יינג גדל לגודל כה גדול ברור שהשואן-גואן התרחב אל מחוץ לגוף.

אולי ראיתם את פסל הבודהא במקדשים וראיתם שבודהות נמצאות תמיד בתוך מעגל. במיוחד בדמות מצוירת של בודהא תמיד יש עיגול שהבודהא יושב בתוכו. ציורים רבים של בודהות הם כאלה. במיוחד אלו שבכל המקדשים העתיקים כולם כאלה. מדוע הבודהא יושב בתוך מעגל? אף אחד לא יכול להסביר את זה בבירור. אני אומר לכם שזה בדיוק השואן-גואן הזה, אבל עכשיו כבר לא קוראים לו שואן-גואן, הוא נקרא "עולם". לא ניתן למעשה לכנות אותו "עולם". יש לו רק את המתקן, בדיוק כמו מפעל שיש לו מתקן, אבל אין לו את היכולת לייצר. צריך להיות מקור                   אנרגיה וחומר גלם ואז הוא יכול לייצר. לפני כמה שנים הרבה מתרגלים אמרו: "רמת הגונג שלי גבוהה יותר מזו של הבודהיסאטווה". או "רמת הגונג שלי גבוהה יותר מזו של הבודהא". כשאחרים שמעו את זה הם חשבו שזה די בלתי מתקבל על הדעת. למעשה מה שהם אמרו לא היה מיסטי, כי הגונג צריך באמת להיות מטופח לרמה גבוהה מאוד בעולם הזה.

אז מדוע יש מצב כזה שאדם טיפח יותר גבוה מהבודהא? לא ניתן להבין את זה באופן שטחי. הגונג של האדם הוא באמת ברמה גבוהה מאוד. זה בגלל שברגע שהטיפוח שלו מגיע לרמה גבוהה מאוד וכשהוא מגיע לנקודה של פתיחת הגונג וההארה, רמת הגונג שלו באמת תהייה גבוהה מאוד. רק רגע לפני פתיחת הגונג וההארה, שמונה עשיריות של הגונג שלו יילקחו למטה יחד עם מידת השין-שינג שלו שגם תילקח למטה. האנרגיה הזו תשמש למלא את העולם הזה שלו - עולם של עצמו. כולם יודעים שבנוסף לדבר הזה שהוא מידת השין-שינג, הגונג של מתרגל מטופח על-ידי כך שהוא סובל אינספור קשיים בחייו ועל-ידי זה שהוא חווה מצבים קשים. לכן היא יקרה מאוד. בשמונה עשיריות של דבר כה יקר משתמשים כדי למלא את העולם שלו. לכן כשהוא יצליח בטיפוח בעתיד הוא יקבל את מה שהוא רוצה, רק על-ידי זה שהוא מושיט את ידו ויהיה לו כל מה שהוא רוצה. הוא יכול לעשות כל מה שהוא רוצה ובעולם שלו יש הכל. זוהי המוסריות האדירה שלו, מה שהוא טיפח בעצמו דרך סבל.

האנרגיה של אדם זה יכולה להיהפך לכל דבר כרצונו. לכן אם בודהא רוצה שיהיה לו משהו, לאכול משהו, או לשחק עם משהו, הוא יכול לעשות את זה. כל זה, זה מה שהוא טיפח בעצמו, מה שנקרא "פוּא-וויי [19] ". בלי הדבר הזה אדם לא יכול להצליח בטיפוח. בזמן זה אפשר לקרוא לזה העולם של האדם עצמו. אבל לאדם יישארו רק שתי עשיריות מהגונג שלו כדי להשלים את הטיפוח ולהשיג את הטאו. למרות שרק שתי עשיריות של הגונג שלו נשארו, הגוף שלו לא נעול, או שאין לו גוף או שיש לו גוף, אבל הגוף כבר הוחלף על-ידי חומר בעל אנרגיה גבוהה. עכשיו הוא יוכל להשתמש בכוחות השמימיים הגדולים שלו שיש להם עוצמה בלתי ניתנת לשיעור. אבל בזמן שאדם מטפח בין אנשים רגילים, הוא בדרך כלל נעול ללא שום יכולות גדולות משמעותיות. לא חשוב כמה גבוהה רמת הגונג שלו, הוא עדיין מוגבל. עכשיו זה אחרת.